מדוע היה צריך משה רבינו להחזיר את ידו כדי להתרפאות הרי הוא ?כבר קיבל את העונש

כל פגיעה נרפאת מעצמה גם לאחר שכבר התקבלה המכה, ולא כל חטא מתנקה בעצם זה שנגזר עליו עונש. לעיתים התורה דורשת מן האדם לא רק לשאת את הדין, אלא לשוב אל .המקום שממנו התחיל הכל, ושם לפעול את התיקון

יש עונש שבא כתגובה מיידית, ויש רפואה שאינה באה אלא לאחר מהלך של תיקון. לא כל פגיעה נרפאת מעצמה גם לאחר שכבר התקבלה המכה, ולא כל חטא מתנקה בעצם זה שנגזר עליו עונש. לעיתים התורה דורשת מן האדם לא רק לשאת את הדין, אלא לשוב אל .המקום שממנו התחיל הכל, ושם לפעול את התיקון בפרשת שליחות משה מתגלה תופעה מפליאה. ידו של משה נצטרעה ברגע אחד, וכשחזר והכניסה אל חיקו שבה כבשרו. והלב שואל. אם הצרעת באה כעונש על דבריו, מדוע לא נרפאה מאליה לאחר שהעונש כבר ניתן. לשם מה נצרך משה לפעולה נוספת של השבת היד .אל החיק, וכי אין די בכך שכבר קיבל את הדין ונענש השאלה מתחדדת נוכח העובדה שאין כאן תהליך רפואי טבעי, אלא אות אלוקי. וכאשר מדובר באות, כל פרט מדוד וכל פעולה טעונה משמעות. אם כן, מה מלמדת התורה בכך שהרפואה אינה באה מעצמה, אלא תלויה במעשה נוסף, מכוון, החוזר בדיוק אל אותו מקום שממנו יצאה הפגיעה ומכאן נפתח פתח לעיון עמוק. האם יש הבדל בין קבלת העונש לבין חזרת החטא למקומו ותיקונו. האם יש מושג של תשובה שאינה שלימה עד שלא נעשית באותו מקום ממש. והאם יש כאן לימוד לדורות על דרכי טהרה, על תיקון חטא, ועל הדרך שבה רפואה רוחנית מתהווה .דווקא מתוך חזרה אל נקודת הכשל הפסוק אומר: "ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה .)(שמות פרק ד פסוק ז "כבשרו כתבו שכיון שדרך נגעים לבוא על ידי הסגר, כך)(שמות פרק ד פסוק ז בהדר זקנים על התורה גם הליכתם וסילוקם אינם אלא על ידי הסגר, ולפיכך לא די בכך שהעונש כבר חל, אלא צריך שתחול גם פעולה הדומה לדרך בואו של הנגע, כדי שתושלם הנהגת הטהרה. לפי דרכם, אין כאן ענין של רפואה טבעית אלא סדר אלוקי מדוקדק, שמידת הדין ומידת הסילוק הולכות .באותה מתכונת ממש מבאר שציווי השבת היד אל החיק)(שמות פרק ד פסוק ז האלשיך הקדוש בפרושו על התורה אינו רק מעשה טכני לרפואה, אלא רמז עמוק לגאולת ישראל. כשם שבאותו מקום שבו נצטרעה היד שם עצמה שבה ונטהרה, כך ישראל במצרים, שקלקולם היה במקום ששם נטמאו בעבודה זרה, שם עצמם ישובו לשרשם ויטהרו, ועל ידי דם פסח ודם מילה נעשתה ,אותה חזרה אל המקור, ומתוכה באה הטהרה. לפי דרכו, הרפואה אינה ניתוק מן החטא בלבד .אלא חזרה אל המקום שממנו יצא הקלקול (חלק ב פרק הכהן הגדול מאחיו, רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין, בספרו שמירת הלשון תומש תשרפ מדגיש שכוונת האות היתה ללמד שלא החיק הוא שגרם לצרעת, אלא החטא בלבד, ולכן)יג ציווהו הקב"ה להשיב את ידו אל החיק עצמו, להראות שכאשר החטא סר, אותו מקום שהיה נראה כסיבה לנגע נעשה מוכן לרפואה. מתוך דבריו מתברר שאין הרפואה תוצאה אוטומטית .של העונש, אלא גילוי מחדש שהסיבה האמיתית היתה רוחנית ולא גופנית )(דף פו ע"ב , קושר את הדברים לדברי חז"ל בגמרא במסכת יומא)(שמות פרק ד הפנים יפות שתשובה שלימה היא באותו מקום ובאותו ענין. ולפי זה ציווי השב ידך אל חיקך בא להורות ,שאין די בכך שהעונש חל, אלא שהתיקון צריך להיעשות באותו מקום ממש שבו אירע הפגם ומתוך כך חוזרת היד ונטהרת, ללמד שהטהרה באה מכוח התשובה הממוקדת ולא מעצם .קבלת הדין נאמר: איזו היא תשובה גמורה, זה שבא דבר עבירה לידו)(דף פו ע״ב בגמרא במסכת יומא פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מדברי חז"ל מתבאר שתשובה שלימה אינה מסתפקת בעצם החרטה או בקבלת העונש, אלא דורשת מפגש מחודש עם אותה נקודת כשל, באותו .מקום ובאותו ענין, ושם להעמיד הנהגה מתוקנת מפרש שאין הכוונה לחזרה חיצונית בלבד, אלא שהאדם עומד)(ד"ה באותו מקום רש"י שם באותם תנאים עצמם שבהם נכשל, ומתוך כך מתגלה אם התשובה חדרה אל שורש המעשה או שנשארה חיצונית. לפי זה, התשובה אינה תגובה לעבר אלא עיצוב מחדש של העתיד .מתוך אותו מקום עצמו מתוך יסוד זה מתבאר שאין קבלת העונש לבדה משלימה את התיקון. העונש מסיר את הקטרוג, אך אינו בהכרח בונה את האדם מחדש. הבנין בא כאשר אותו מקום שהיה מוקד הפגם נעשה מוקד של טהרה, ואותה פעולה עצמה מקבלת משמעות הפוכה. שם ניכר .שהתשובה אינה רק סליחה אלא שינוי מהותי ,ולפי זה מתיישבים דברי הפנים יפות, שציווי השבת היד אל החיק אינו שלב טכני ברפואה אלא גילוי מהלך התשובה בשלמותו. היד שנצטרעה בחיק אינה נרפאת אלא כאשר היא ,חוזרת אל אותו חיק עצמו, ללמד שאין די בכך שהצרעת כבר הופיעה ושוב אינה מתגלה .אלא שהמקום שבו היה הפגם צריך להיהפך עצמו לכלי של תיקון ,ומכאן נלמד יסוד רחב יותר בדרכי הנהגת שמים. אין הקב"ה מסתפק בהסרת העונש בלבד אלא חפץ בהפיכת נקודת החולשה לנקודת חוזק. הרפואה אינה מחיקה של מה שהיה, אלא .חזרה מודעת אל המקום שנפגע, ומתוך כך נבנית טהרה שיש בה עומק וקיום , כותב שעיקר התשובה הוא שיעזוב)(פרק ב הלכה א הרמב"ם, משנה תורה הלכות תשובה החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד. ומדבריו ניכר שקבלת היסורין אינה מגדירה את התשובה, אלא ההכרעה הפנימית והשינוי המהותי שבאדם. לפי זה, גם אם כבר בא עונש מן השמים, אין בכך כדי להשלים את התיקון, כל עוד לא נעשה מעשה של .חזרה ושיבה מן החטא עצמו בביאור ענין נגעים, מגדיר את הצרעת כמחלה)(ויקרא פרק יג הרמב"ן בפרושו על התורה גם לנשמה מגיע אוכל שאינה טבעית אלא אות אלוקי הבא לעורר את האדם לשוב מדרכו. ומתוך דבריו עולה ,שהסרת הנגע אינה תוצאה אוטומטית של זמן או של סבל, אלא פועל יוצא של תיקון רוחני .וכאשר התיקון מתרחש במקום השורש של הקלקול, אזי באה גם הרפואה , מדגיש שיש חילוק בין ייסורין שממרקים לבין)(שער א אות י רבנו יונה, שערי תשובה תשובה שמתקנת. הייסורין יכולים לכפר במידה מסוימת, אך אינם הופכים את האדם לאדם אחר, ואילו התשובה פועלת שינוי פנימי, עד שהחטא עצמו נעשה מנוף לבנין מחודש. לפי .דרכו, הרפואה האמיתית אינה מחיקת הכאב אלא הפיכת הכשל לנקודת צמיחה , מבאר שתשובה פירושה חזרה אל)(פרק א המהר"ל מפראג, נתיבות עולם נתיב התשובה הסדר הראשון, אל המקום שבו האדם היה מחובר אל שורשו. ומכאן שאין די בהפסקת העונש, שכן העונש מסלק את הפגם מן ההווה, אבל התשובה משיבה את האדם אל מקומו הראשון. לפי זה מובן מדוע נדרשה השבת היד אל החיק, שכן שם היה מקום הפגם ושם .נדרש להתרחש התיקון , עומד על כך שעונש בא לעורר הכרה, אך אינו)(שער מ רבי יצחק עראמה, עקדת יצחק יוצר שלמות מעצמו. השלמות באה רק כאשר האדם חוזר ופועל מתוך אותה מציאות עצמה ,באופן מתוקן. ומתוך דבריו מתיישב שהמעשה הנוסף שנדרש ממשה אינו תוספת טכנית .אלא עצם מהלך השלמת התשובה לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים ודרכי הנהגה המשליכות על עבודת האדם נפקא מינה ראשונה היא בהבנת היחס בין עונש לתיקון. אין האדם יוצא ידי חובתו בעצם קבלת הייסורין, אלא נדרש ממנו מעשה של חזרה מודעת אל שורש הכשל, ושם לפעול שינוי. מי שממתין שהזמן או הסבל יעשו את שלהם, עלול להישאר לאחר העונש .כשהפגם בעינו נפקא מינה שניה היא בדרכי תשובה מעשיות. כאשר אדם נכשל במקום מסוים, אין דרכו לברוח מאותו מקום בלבד, אלא לחזור אליו מתוך זהירות ובנין מחודש, כדי להפוך את נקודת החולשה עצמה למוקד של תיקון. זהו עומק דברי חז"ל שתשובה שלימה היא .באותו מקום נפקא מינה שלישית היא בהבנת רפואה רוחנית. רפואה אינה תמיד סילוק הסימפטום, אלא השבת הסדר למקומו. לפיכך, פעמים שהרפואה מתעכבת עד שהאדם פועל מעשה ממוקד .של השבה, ולא די לו בידיעה שהחטא כבר נענש נפקא מינה רביעית היא ביחס שבין סיבה חיצונית לסיבה פנימית. כשם שבצרעת יד משה לא החיק גרם אלא החטא, כך בכל פגם רוחני אין לייחס את הנזק לנסיבות החיצוניות בלבד. התיקון מתחיל בהכרה שהשורש פנימי, ומתוך כך גם אותו מקום חיצוני נעשה .ראוי לרפואה תומש תשרפ נפקא מינה חמישית היא בהנהגת המחנך והמנהיג. אין די בהעמדת גבול וענישה, אלא יש להוליך את האדם לתהליך שבו הוא שב ופועל נכון באותו תחום עצמו, כדי שהחינוך יהיה .בנין ולא רק הרתעה יש הבדל עמוק בין מי שסובל לבין מי שמתוקן. הסבל יכול לשבור, יכול לזכך, אך אינו ,בהכרח בונה. התורה מלמדת שהעונש איננו יעד אלא שלב, והשלב הבא, המכריע באמת .הוא התשובה. לא תשובה כללית, אלא תשובה הנוגעת בדיוק במקום שבו נוצר הפגם ,ידו של משה נצטרעה במקום נסתר, בחיקו, ושם דווקא נדרשה ההשבה. לא היה זה מקרה אלא הוראה נוקבת. אין רפואה בבריחה מן המקום שנכשל בו האדם, אלא בשיבה אליו מתוך .תודעה מתוקנת. הקב"ה אינו מבקש מן האדם לשכוח את עברו, אלא להפוך אותו מכאן מתברר עומק הנהגת השי"ת. הוא אינו מסתפק בהסרת הדין, אלא מבקש את בנין האדם מחדש. הצרעת אינה נעלמת מאליה, מפני שהעונש לבדו אינו מחזיר את האדם אל .שורשו. הרפואה באה רק כאשר אותו מקום שהיה כלי לפגם, נעשה כלי לטהרה וזו נקודת עומק גם בעבודת האדם. פעמים שאדם מוכן לקבל יסורין, אך חושש מן ,המפגש המחודש עם אותו תחום שבו נכשל. התורה דורשת אומץ אחר. לא אומץ של סבל אלא אומץ של חזרה, של תיקון, של עמידה במקום הרגיש מתוך אחריות ובנין.ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: אין די בכך שכאב עבר, אם לא נבנה תיקון. תשובה אמיתית דורשת חזרה מדויקת אל נקודת הכשל. הרפואה הרוחנית מתחילה בהכרה שהשורש פנימי ולא חיצוני. מי שמתקן את המקום שבו נפל, הופך את עברו למנוף של צמיחה. הענישה .מחנכת רק כאשר היא מובילה לבנין מחודש :עיקר העניין:עיקר העניין העונש מסיר את הקלקול, אך התשובה בונה את האדם. משה רבינו כבר נענש, אך .טרם נרפא, מפני שהרפואה אינה תוצאה אוטומטית של הדין אלא פרי של השבה היד שנצטרעה לא נרפאה עד שחזרה אל אותו חיק עצמו, ללמד שתיקון אמיתי אינו .מתרחש מן הצד אלא במרכז .כך דרכה של תורה. לא לברוח מן החטא בלבד, אלא לשוב אל מקומו מתוך אמת .לא להסתפק בכך שהכאב עבר, אלא להפוך את המקום הפגוע לכלי של טהרה וכאשר האדם עושה כן, אזי העונש חדל להיות סוף, והרפואה נעשית התחלה .חדשה, נקיה, ובנויה על יסוד איתן של תשובה שלימה גם לנשמה מגיע אוכל