מדוע משה רבינו היה רועה צאן וכי זהו כבודו של מנהיג הדור? סוד הנהגת משה

רם מעלה, יושב במרכז, מוקף אנשים, בעל סמכות, הדר, קול נשמע. והנה התורה מציבה מול ,עינינו תמונה הפוכה לחלוטין. אדון הנביאים, מי שעתיד לדבר עם השכינה פנים אל פנים מי שעל ידו תינתן תורה לישראל, אינו מופיע בתחילת דרכו כשר או דיין או מורה דרך, אלא

יש דימויים שמלווים את תודעת המנהיגות האנושית משחר ההיסטוריה. מנהיג נתפס כאדם רם מעלה, יושב במרכז, מוקף אנשים, בעל סמכות, הדר, קול נשמע. והנה התורה מציבה מול ,עינינו תמונה הפוכה לחלוטין. אדון הנביאים, מי שעתיד לדבר עם השכינה פנים אל פנים מי שעל ידו תינתן תורה לישראל, אינו מופיע בתחילת דרכו כשר או דיין או מורה דרך, אלא .כרועה צאן במדבר, הרחק מן היישוב, מן המולת האדם ומן הכבוד "והכתוב מדגיש זאת בלשון פשוטה וישירה, "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין .. לא כדרך אגב נאמר הדבר, אלא כפתיחה לגילוי הגדול ביותר בתולדות הנבואה)(שמות ג א וכאן מתעוררת שאלה חודרת, שכבר עמדו עליה גדולי המפרשים, וכי זהו כבודו של מנהיג הדור. האם ראוי שמי שעתיד לשאת את עם ישראל על כתפיו יהיה עסוק במלאכה הנראית פשוטה, שקטה, ואף בזויה בעיני בני אדם. מדוע לא מצא הקדוש ברוך הוא למשה עיסוק .מכובד יותר, תואם יותר למעלתו ולייעודו ולא זו בלבד, אלא שהתורה עצמה מעמידה את הרעיה כשלב מכריע בבניית דמותו של משה. לא נאמר שהיה רועה צאן בעבר ונגאל משם, אלא שהיותו רועה הוא הרקע הישיר ,לגילוי הסנה, "וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה". נמצא שהמדבר גם לנשמה מגיע אוכל הצאן, הבדידות והעמל הפשוט, אינם רק פרט ביוגרפי, אלא חלק מהותי ממהלך ההכנה .להנהגת ישראל ומכאן מתחדדת השאלה ביתר שאת. האם יש כאן מסר עקרוני לדורות, שמנהיגות אמיתית צומחת דווקא מתוך עיסוק פשוט ועניו. האם הרחמים על גדי צמא, ההתבודדות מן הישוב, וההימנעות מן הכבוד וההנאה משל אחרים, הם הם הכלים שבונים את הכלי הראוי להשראת שכינה. ומהי אותה הנהגה אלוקית שבוחרת לבנות את גדול הדור לא דרך .שררה אלא דרך רעיה מתוך עיון בדברי חז"ל, הראשונים והאחרונים, יתברר שאין זו שאלה צדדית על עברו של משה, אלא בירור יסודי על מהות המנהיגות בישראל, על היחס בין כבוד חיצוני לבין גדלות .פנימית, ועל הדרך שבה אדם נעשה ראוי לשאת נשמות של עם שלם בפרשת שמות נאמר "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר . התורה פותחת את פרשת הגילוי בסנה בתיאור)(שמות ג א "המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה עיסוקו של משה כרועה צאן, ולא כפרט אגבי אלא כיסוד הסיפור, ללמד שדווקא מתוך הנהגה .זו בא אל הר האלהים מעורר את השאלה במפורש, כיצד ייתכן שאדון)(שמות ג א רבנו בחיי בפרושו על התורה הנביאים אוחז באומנות פשוטה זו, ומשיב שמשה בחר בכך במודע כמנהג הצדיקים הראשונים, הבל, האבות והשבטים, כדי להתרחק מן הישוב שמרובה בו החטא, וכדי לזכות להתבודדות הראויה להשגת הנבואה. מדבריו עולה שאין הרעיה פחיתות כבוד אלא מעלה .רוחנית, אמצעי זיכוך והכשרה לנבואה מדגיש שרוב הנביאים באו לידי נבואה מתוך)(שמות ג א הכלי יקר בפרושו על התורה הרעיה, מפני שמלאכה זו משאירה את האדם פנוי במחשבתו, ומתוך התבוננות מתמדת ,)(תהלים ח ד "בשמים ובמעשה ידי אלקים, כמו שנאמר "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך נמשכת מחשבתו אל מציאות השם עד שראוי להשראת רוח ה'. נמצא שלדעתו אין כאן רק .התרחקות מן החטא, אלא בניין חיובי של תודעת נבואה הוסיף רובד נוסף, שלפני מתן תורה הארץ לא)(שמות ג א בפנים יפות בפרושו על התורה היתה מטוהרת מחמת עוונות יושביה, והקדושה לא יכלה לשרות במקומות הישוב. לכן האבות והצדיקים בחרו במדבר, מקום שהשכינה מצויה בו, כמאמר הכתוב "מי יתנני במדבר . ולפי זה הרעיה במדבר אינה רק תנאי נפשי, אלא תנאי מהותי)(ירמיה ט א "מלון אורחים להשראת שכינה באותה תקופה, ומתוך כך נמשך משה אל המדבר הקדוש יותר, הוא הר .האלהים חרבה ,מן הפסוק ומדברי מפרשיו מתברר שהעיסוק ברעיית צאן אינו עומד בסתירה למעלת משה אלא הוא עצמו הדרך שהוליכה אותו אל המעלה, ועדיין יש לעיין בדברי חז"ל ובמקורות .נוספים שעמדו על נקודה זו והעמיקו בה מצד מידות הרחמים, הענוה וההנהגה המעשית תומש תשרפ ," דרשו חז״ל על הפסוק "ומשה היה רועה)(פרשה ב סימן ב במדרש רבה בפרשת שמות שלא בחנו הקדוש ברוך הוא למשה אלא בצאן. וכך לשון המדרש, שכאשר היה משה רועה את צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי אחד, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית, ושם מצא בריכה של מים ועמד לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר לו, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא, עיף אתה. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך שאתה תרעה את צאני ישראל. מדברי המדרש .עולה באופן חד, שהרעיה אינה רק מלאכה חיצונית אלא זירה שבה נבחנות מידות ההנהגה לא בכוח הזרוע, לא בכושר פיקוד, אלא ביכולת להרגיש את חולשת היחיד, את הצמא .הנסתר, את הכאב שאינו צועק במדרש זה מונח יסוד הנהגת ישראל לדורות, שהמנהיג אינו נבחן ברגעי גדלותו אלא ברגעי קטנותו, כאשר אין קהל, אין במה, ואין כבוד, אלא גדי קטן וצמא במדבר. שם מתברר האם לבו של המנהיג מכוון אל החלש, והאם הוא מוכן לשאת על כתפיו גם את מי שאינו ,עומד בקצב. ומתוך כך מובן מדוע הקדוש ברוך הוא בחר לבחון את משה דווקא בצאן ,משום שישראל נמשלו לצאן, וההנהגה האמיתית שלהם נדרשת להיות הנהגה של רחמים .סבלנות ונשיאה שאמרו, פשוט נבילתא בשוקא ולא)(דף קיג ע״א עוד מצינו בדברי חז״ל במסכת פסחים ,תאמר גברא רבא אנא. מאמר זה, אף שאינו נאמר על משה במפורש, מונח ביסוד דרכו כפי שעמדו על כך המפרשים, שאין כבודו של אדם נמדד בעיני הבריות אלא בנאמנותו לדרכו ולשליחותו, גם כאשר היא נראית פשוטה או מבוזה. ומכאן נלמד שמשה רבינו לא .ראה ברעיית הצאן פחיתות כבוד, אלא קיום של דרך ישרה שאין בה תלות בכבוד הבריות אמרו חז״ל לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל)(דף קי ע״א ובמסכת בבא בתרא יצטרך לבריות. יסוד זה מאיר באור נוסף את הנהגת משה, שלא רצה ליהנות מאחרים ולא ביקש לעצמו מעמד או שררה, אלא בחר להתפרנס מיגיע כפיו, אף בעבודה שאינה תואמת לכאורה את מעמדו הרוחני. ומתוך כך נבנית דמות של מנהיג שאינו חייב דבר לאיש, ויכול .לעמוד לפני העם ולפני השם בקומה זקופה ובנקיות דעת מדברי חז״ל מתברר שהרעיה אינה רק הכשרה טכנית, אלא תהליך עמוק של בניין מידות, של רחמים, ענוה ואי תלות, שהם היסודות שעליהם יכולה לשרות שכינה. ועדיין יש להעמיק בדברי הראשונים והאחרונים שתרגמו יסודות אלו לביאור עיוני ומהותי .בדמותו של משה ביאר שמשה רבינו אחז במלאכת הרעיה כדרך)(שמות ג א רבנו בחיי בפרושו על התורה הצדיקים הראשונים, הבל, האבות והשבטים, לא במקרה ולא מחוסר אפשרות אחרת, אלא כבחירה מודעת. טעמו הראשון כדי להתרחק מן הישוב, שמרוב ערבוב הדעת והחטא המצוי בו קשה לאדם לזכך מחשבתו ולהכין נפשו להשראת נבואה. טעמו השני כדי לזכות להתבודדות, מפני שהנבואה אינה חלה אלא על נפש פנויה ושקטה, שאינה משועבדת להמון גם לנשמה מגיע אוכל גירויים וטרדות. נמצא שלדבריו הרעיה היא מסגרת חיים המכשירה את האדם לשמיעת .קול השם העמיק בנקודה זו וכתב)(שער ההתבודדות המספיק לעובדי ה' לרבי אברהם בן הרמב"ם בלשון חדה שאדון הנביאים היה רועה את צאן יתרו, ומנהיג את הצאן אחר המדבר, לא מפני שחסרו מקומות מרעה סמוך ליישוב, אלא כדי לשקוע במידת ההתבודדות הפנימית ,ובשאיפה להשגת ההתגלות. והוא מדגיש שהמדבר אינו רק מקום גיאוגרפי אלא מצב נפשי ,שבו האדם מתנתק מרעשי העולם ויכול לכוון כל כוחותיו אל הדבקות וההשגה. לפי דבריו .הרעיה אינה אמצעי חיצוני אלא סביבה רוחנית הכרחית לנבואה הוסיף ביאור נוסף, שרוב הנביאים זכו לנבואה)(שמות ג א הכלי יקר בפרושו על התורה מתוך הרעיה, משום שהרועה יושב פנוי ברוב הזמנים, ומתוך כך מתבונן בשמים ובמעשה ידי . ההתבוננות המתמדת)(תהלים ח ד "אלקים, כמאמר הכתוב "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך בבריאה מביאה את מחשבתו של האדם אל מציאות השם יתברך, עד שראוי שתשרה עליו רוח ממרום. לדבריו, מלאכות אחרות, אף אם הן ישרות וכשרות, מעסיקות את הדעת בפרטים .טכניים ואינן מאפשרות את אותה התרחבות מחשבתית הנדרשת לנבואה חידש מהלך כולל, שלפני מתן תורה הארץ)(שמות ג א בעל פנים יפות בפרושו על התורה לא היתה מטוהרת מחמת עוונות יושביה, והקדושה לא יכלה לשרות במקומות הישוב. לכן האבות והצדיקים נמשכו אל המדבר, שהוא מקום השראת שכינה באותה תקופה, כדברי ,. ולפי זה הרעיה אינה רק הכשרה אישית)(ירמיה ט א "הכתוב "מי יתנני במדבר מלון אורחים אלא התאמה למציאות רוחנית עולמית, שבה הקדושה שורה מחוץ ליישוב. ומתוך כך מובן מדוע משה, שכבר זכה לרוח קדושה, המשיך והוליך את הצאן אל המדבר היותר קדוש, הוא .הר האלהים חרבה הש"ך על התורה בפרשת שמות הביא את דברי חז"ל בפסחים ובבא בתרא, פשוט נבילתא בשוקא ולא תאמר גברא רבא אנא, ולעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות. בדבריו מתבאר שרעיית הצאן ביטאה את שלמות עניינו של משה במידת הענוה והעצמאות. הוא לא ביקש לעצמו מעמד, ולא רצה ליהנות משל אחרים, אלא בחר במלאכה פשוטה כדי להיות נקי מתלות ומנגיעות, ומתוך נקיות זו נעשה ראוי להנהיג עם שלם מבלי .להיות משועבד ללחצי כבוד או פרנסה עוד הביא הש"ך בשם רבי סימון על הפסוק "קראן לו משלו האכילו", שדרכם של צדיקים שלא ליהנות אלא מיגיע כפיהם. יסוד זה משתלב בדמותו של משה כרועה, שמכין את עצמו להיות מנהיג שאינו נוטל לעצמו מאומה מן הציבור, וכל הנהגתו עומדת על אמת, נקיות .ויראת שמים מן הדברים עולה תמונה שלמה, שהרעיה איננה ירידה ממעלתו של משה אלא בניית מעלתו. בה נבחן ברחמיו, בה זיכך מחשבתו בהתבודדות, בה קנה ענוה ואי תלות, ובה הוכן .להיות רועה של עם ולא של צאן בלבד תומש תשרפ לאחר שנתבררו השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים של הנהגה ותפיסת גדלות בחיי המעשה ,ומכאן נפקא מינה ראשונה, שאין למדוד מנהיגות וכבוד לפי סוג המלאכה שאדם עוסק בה אלא לפי המידות שהיא בונה בו, ואם המלאכה מרגילה את האדם לרחמים, סבלנות ואחריות .ליחיד, הרי היא הכשרה אמיתית להנהגה אף אם נראית פשוטה בעיני הבריות ומכאן נפקא מינה שניה, שמי שמבקש גדלות רוחנית או הנהגה ציבורית אינו צריך למהר אל מרכזי הכוח והכבוד, אלא לעיתים דוקא התרחקות מן הישוב, מן הרעש ומן העיסוק .המתמיד בדעת אחרים, היא הדרך הנכונה לבניית עולם פנימי יציב ועמוק ומכאן נפקא מינה שלישית, שמידת הרחמים אינה נמדדת בדיבורים כלליים על אהבת ישראל, אלא ביכולת לעצור עבור החלש, העייף והנשמט מן השורה, ואף לשאתו על הכתף .כאשר צריך, ומי שאין לו סבלנות לגדי קטן לא יוכל לשאת עם שלם ומכאן נפקא מינה רביעית, שענוה אמיתית נבחנת ביכולת של אדם לעבוד בעבודה שאינה תואמת לכאורה את דימויו העצמי, מבלי לחוש פגיעה בכבודו, ומתוך כך מתברר אם כבודו .תלוי באמת פנימית או בהכרת הבריות ומכאן נפקא מינה חמישית, שמנהיג או בן תורה צריך להיזהר מהנאה מן הציבור ומן התלות באחרים, ככל שניתן, משום שנקיות הדעת והעצמאות הכלכלית והנפשית הן תנאי .להנהגה ישרה שאינה מתעקמת מלחצים חיצוניים העולם רגיל לזהות גדלות עם גובה, עם בולטות ועם מרכזיות. התורה, לעומת זאת, מציירת גדלות אחרת, גדלות הצומחת מתוך שקט, עמל והקשבה. משה אינו נעשה גדול כאשר כולם רואים אותו, אלא כאשר איש אינו רואה, במדבר, מול גדי צמא. שם מתברר האם לבו של .אדם בנוי להנהגה שאינה מבקשת לעצמה אלא נושאת אחרים הרעיה מלמדת שמנהיגות אמיתית היא קודם כל אחריות, לא שליטה. הרועה אינו הולך לפני הצאן כדי להיראות, אלא מאחוריו, כדי לוודא שאיש לא נשאר. וככל שהאדם מתרגל .לראות את עצמו כמשרת ולא כמרכז, כך הוא נעשה כלי ראוי יותר להשראת שכינה ומכאן מתברר גם עומק הקשר בין התבודדות לנבואה. לא מפני שהבדידות קדושה מצד עצמה, אלא מפני שהיא מסירה רעשים, מפנה מקום לקול דק, ומאפשרת לאדם לשמוע לא רק את קול השם אלא גם את קול האחר. מי שאינו יודע להיות לבדו, מתקשה להיות באמת .עם אחרים :ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום שאדם לא יבזה עיסוק פשוט אם הוא בונה בו מידות טובות, אלא יבחן מה המלאכה עושה .לו מבפנים .שמי שמבקש השפעה אמיתית ילמד לפתח סבלנות לחלש ולשונה, כי שם נבחנת הנהגה גם לנשמה מגיע אוכל שכדי לגדול באמת צריך לעיתים להתרחק מן הרעש, לכבות קולות חיצוניים, ולפנות .מקום להתבוננות שקטה .ושענוה אינה מחשבה נמוכה על עצמך, אלא חירות מן הצורך להוכיח לאחרים מי אתה :עיקר העניין:עיקר העניין נמצא שעיקר העניין אינו בשאלה מדוע משה רבינו היה רועה צאן, אלא מדוע בחר הקדוש ברוך הוא לבנות את מנהיג ישראל דוקא מתוך רעיה. הרעיה יצרה רחמים, ההתבודדות זיככה מחשבה, והעמל הפשוט בנה ענוה ונקיות דעת. ומתוך כך התברר שגדלות אמיתית אינה נולדת מכבוד אלא מיכולת לשאת, להקשיב ולהתמסר. וכשם שמשה נשא גדי עיף על כתפיו במדבר, כך נשא אחר כך עם שלם על לבו, והדרך מן הצאן אל ישראל לא היתה ירידה בכבוד, אלא העליה היחידה .הראויה למי שנבחר להיות רועה נאמן של נשמות