מיהו האדם שאפשר לקיים בו מצוות מתנות לאביונים ,אך נמנעת בו מצוות משלוח מנות? הוכח מפרשת השבוע!

בו מצוות משלוח מנות? הוכח מפרשת השבוע! ניצבים אנו אל מול חידה הלכתית המקפלת בתוכה את יסודות האחווה והרעות בישראל. מצוות הפורים ,המאירות באור של אחדות ,מחולקות לשני נתיבים :האחד ,דאגה לצרכי

מיהו האדם שאפשר לקיים בו מצוות מתנות לאביונים ,אך נמנעת בו מצוות משלוח מנות? הוכח מפרשת השבוע! ניצבים אנו אל מול חידה הלכתית המקפלת בתוכה את יסודות האחווה והרעות בישראל. מצוות הפורים ,המאירות באור של אחדות ,מחולקות לשני נתיבים :האחד ,דאגה לצרכי העני – "מתנות לאביונים" ,והשני ,הוספת אהבה ושלום – "משלוח מנות איש לרעהו" .אולם, האם כל מי שזכאי לחסד ולצדקה ,ראוי גם להיות שותף בברית האהבה והרעות? השאלה שלפנינו עוסקת בדמותו של העבד הכנעני ובדמותו של מי שאינו שומר תורה ומצוות בדורנו .אנו יוצאים לברר האם המילים "איש לרעהו" מצמצמות את גבולות האהבה לקבוצה נבחרת של "אחים" ,או שמא גשר של חיבה ואהבה יכול להיבנות גם אל מול מי שרחוק ,ובכך להשיבו אל כור מחצבתו .זוהי דרמה של מידות ונפש ,המבקשת להגדיר מיהו "רע" ומהו תפקידה של המנה המוגשת באהבה. מתוך בירור יסודות האחווה והחסד ,אנו פונים אל המקור בפרשתנו הדן במעמדו של העבד הכנעני ,וממנו נצא להבנת גדרי "רעהו" במצוות הפורים. "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם" (שמות כא ,כ). הפסוק עוסק בחובת הזהירות בחיי העבד ובעונש המוטל על אדונו אם פגע בו .הקשר

103 גם לנשמה מגיע אוכל

לשאלתנו נעוץ בשאלת השייכות של העבד לכלל ישראל – האם הוא נחשב "רע" לעניין אהבה ורעות ,או שמא הוא רק בר-מצווה לעניין צדקה ופרנסה. רש"י (שמות כא ,כ) פירש" :נקום ינקם" – זו מיתת סייף ,וביאר כי אף שהעבד אינו בן חורין, התורה הגנה על חייו כאדם ,ומכאן עולה השאלה האם הגנה זו גוררת אחריה גם חובת אהבה ורעות. רבנו אברהם אבן עזרא (שמות כא ,כ) כתב :כי העבד הוא ברשות אדונו ,אך הזהירה התורה על מיתתו ,ורמז כי יש כאן גדר של "אחווה" מסוימת שהרי העבד חייב במצוות כאישה. הרמב"ן (שמות כא ,כ) ביאר :את טעם הנקמה בעבד ,וחידש כי העבד הכנעני שנכנס תחת כנפי השכינה נחשב כמי שנקשר בגורל ישראל ,ולכן פגיעה בו היא פגיעה בנפש מישראל. הרא"ם (רבי אליהו מזרחי ,על רש"י שם) פירש :כי עבד כנעני בכלל "רעהו" הוא ,שהרי הוא חייב במצוות וחלק מהקהל ,ולכן כל דיני התורה שנאמרו ב"רעך" חלים גם עליו. הספורנו (שמות כא ,כ) כתב" :נקום ינקם" – שהתורה לא הפקירה את דמו ,והדגיש את המעמד המוסרי של העבד בתוך ביתו של היהודי. הכלי יקר (שמות כא ,כ) ביאר :כי המילה "בשבט" מרמזת על הנהגה שצריכה להיות בדרך מוסר ולא באכזריות ,ומכאן אנו למדים על היחס האנושי הנדרש כלפי העבד ,שיוביל אותנו לדון בחיוב "משלוח מנות" כלפיו. פירוש "זה ינחמנו" על המכילתא פירש :כי יש להבחין בין הדינים הממוניים לבין דיני הנפשות בעבד ,ודקדק במעמדו הייחודי שבין עבדות לחירות. בגמרא במסכת בבא קמא (דף פז ע"א) פירש :כי החובל בעבד כנעני של אחרים ,חייב לשלם לו חמישה דברים ,ובכללם "בושת" .וחכמים ביארו שם שחייב בבושתו מכיוון שהעבד הוא בכלל "אחיך" במצוות ,ובוודאי שהוא בכלל "רעהו". רש"י (שם) ביאר :שהעבד הכנעני התחייב במצוות כאישה ,ולכן הוא קשור בקשרי דת ואמונה אל הכלל ,מה שמעניק לו מעמד מוסרי של אדם שאין לביישו. בגמרא במסכת גיטין (דף יב ע"א) פירש" :יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך" ,אולם למסקנה פסקו חכמים שחייב הרב במזונות עבדו כדי שלא יהיה מוטל על הקופה הציבורית, וחידש שם שאף אם אין לו מזונות ,מצווה על כל אדם לפרנסו בתורת צדקה וחסד. בתלמוד ירושלמי (מסכת שבועות פרק ו הלכה א) פירש :שאין מוסרים שבועה לעבד משום שסתם עבדים פריצים הם וחשודים על הגזל והשקר ,ומכאן עולה השאלה על גבולות האמון והחיבה שניתן לרחוש להם. הריטב"א (מסכת בבא קמא שם) כתב :שהמילה "רעהו" היא מילה רחבה הכוללת כל מי שחוסה תחת כנפי השכינה וקיבל על עצמו עול מצוות ,ולכן העבד נכלל במושג זה לכל דבר ועניין. בגמרא במסכת סנהדרין (דף נב ע"ב) ביאר :את הדין של "ואהבת לרעך כמוך" אפילו כלפי

104

םיטפשמ תשרפ

מי שנידון למיתה ,ומכאן למדו חכמים שיש להדר בטובת האדם גם ברגעיו הקשים ביותר, וכל שכן בעבד החי בקרבנו. מתוך בירורי הש"ס המעמידים את העבד במעלת "אחיך" לעניין בושת ומצוות ,אנו באים אל דברי הראשונים והפוסקים המשרטטים את גבולות השותפות במצוות הפורים ,במתח שבין דאגה למחסור לבין יצירת אהבה ורעות. הרא"ם בפירושו על התורה (שמות כא ,כ) פירש :כי עבד כנעני בכלל "רעהו" הוא ,שהרי התורה השוותה אותו לישראל לעניין כמה וכמה דינים ,ומכאן נלמד שכל מקום שנאמר "רעך" בתורה ,גם העבד במשמע. הפרי מגדים באשל אברהם (אורח חיים סימן תרצה ס"ק יא) חידש :כי השולח לעבד כנעני משלוח מנות ומתנות לאביונים יצא ידי חובתו .בביאורו הסתמך על דברי הרא"ם הנ"ל ,והסיק שמאחר והעבד הוא בכלל "רעהו" ובכלל "אחיך" במצוות ,הוא כשר להיות המקבל של מנות האהבה והחסד של פורים. הבית יוסף (אורח חיים סימן תרצה) כתב :בשם הגהות מיימוניות ,שעיקר המצווה של משלוח מנות היא כדי שיהיה לכל אחד די מחסורו לסעודת פורים ,ולפי טעם זה ודאי שהעבד נכלל במצווה זו ,שהרי גם הוא זקוק לסעודת החג. המאירי (מסכת מגילה ז ע"ב) ביאר :שמשלוח מנות נועד להרבות שלום ורעות ,וחידש כי יש לתת לאדם הראוי לאהבה .דבריו אלו מהווים תשתית לדיון של האחרונים האם עבד ,החשוד על הפריצות ,יכול להיות מושא לרעות זו. הרא"ש (מסכת מגילה פרק א) פירש :כי במתנות לאביונים אין אנו מדקדקים בעני ,וכל הפושט יד נותנים לו ,ומכאן שהעבד ,אם הוא אביון ,ודאי שניתן לקיים בו מצוות מתנות לאביונים ללא פקפוק. הרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב הלכה טו) כתב :מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו ,שאין שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים ויתומים, ומכאן שהחמלה על העני (ואף העבד בכלל זה) היא תכלית השמחה. הגאון רבי יצחק יהודה שמלקיש זצוק"ל בשו"ת בית יצחק (יורה דעה חלק ב סימן קמד אות ד) חידש :כי דברי הפרי מגדים "לא נהירא" ,וזאת משום שיש לרדת אל עומק טעמה של מצווה .הוא ביאר כי מטרת משלוח מנות היא "להצמיח מידות האהבה והאחווה בישראל", ודבר זה לא שייך בעבדים .הוא סמך דבריו על דברי הירושלמי שסילק את העבדים מכלל נאמנות וקבע שהם פריצים וחשודים ,ושאל :איך ציוותה תורה לאהוב אותם בקיום "ואהבת לרעך כמוך"? הבית יצחק (שם) פירש :כי יש לחלק חילוק חד בין מצוות הצדקה לבין מצוות הרעות .אף שיש מצווה לפרנס עבד ולדאוג למחסורו ,לא מצינו מצווה לאהוב אותו או לעשות עמו שלום ואחדות .לכן ,לשיטתו ,הנותן לעבד מקיים "מתנות לאביונים" (שהרי סוף סוף הוא עני וזקוק למזון), אך אינו יוצא ידי חובת "משלוח מנות" הדורש רעות בין אחים.

105

גם לנשמה מגיע אוכל

מתוך יסוד זה ,דן הבית יצחק במקרה של משלוח מנות לאדם שאינו שומר תורה ומצוות. הוא ביאר כי אם מדובר ברשע שאין מצווה לאוהבו ,לכאורה אין יוצאים בו ידי חובת משלוח מנות .אולם ,הוא חידש סברא מעודדת :אם על ידי משלוח המנות והפגנת החיבה והאהבה יתקרב אותו אדם ויחזור בתשובה ,הרי שזהו קיום מעולה של המצווה ,שכן האהבה כאן היא כלי לבניין רוחני. הגאון רבי חנוך הניך ארנטרוי זצוק"ל בשו"ת שרגא המאיר (חלק ד סימן לא אות ה) ביאר :כי יש לצרף את דברי המנחת חינוך (מצווה רמג) שקבע שכל המאמין בעיקרי הדת נחשב ל"אח ורע" לעניין משלוח מנות ,גם אם נכשל בעבירות אחרות .הוא חידש כי בימינו ,כפי שכתב מרן החזון איש (יורה דעה סימן א אות ו) ,רבים הם בבחינת "תינוק שנשבה" ,ואם נשתדל עמהם בחיבה ישובו לצור מחצבתם ,ולכן הם נשארים בכלל "רעהו" לכל דבר. מרן בעל השולחן ערוך (אורח חיים סימן קסט סעיף ב) כתב :כי לא ייתן אדם לאכול אלא למי שיודע בו שיברך לפני שיאכל .מכאן למדו הפוסקים שיש להיזהר במשלוח מנות לרחוקים שלא יבואו לידי מכשול של ברכה לבטלה או אכילה ללא ברכה ,אלא אם כן המנה מביאה לידי קירוב לבבות ושלום. הגאון רבי יוסף באב"ד זצוק"ל בספרו מנחת חינוך (מצווה רמג אות א) פירש :כי המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" והגדרת "רע" חלה על כל מי שהוא "עמך" בתורה ובמצוות ,אולם הוא חידש כי כל מי שמאמין בעיקרי הדת ,אף אם הוא נכשל בעבירות מחמת תאוותו ,עדיין שמו "אח" עליו ויוצאים בו ידי חובת משלוח מנות. מרן בעל החזון איש הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצוק"ל (יורה דעה סימן א אות ו) ביאר: יסוד עצום לדורנו ,שכל זמן שהרחוקים הם בגדר "תינוקות שנשבו" ,ואילו היינו משתדלים עמם כראוי היו שבים בתשובה ,אין להוציאם מכלל ישראל .לפי דבריו ,המצווה של משלוח מנות הופכת לכלי של חיבור ,וכל אדם מישראל שאינו "להכעיס" הריהו בכלל רעהו שאפשר לשלוח לו מנות ולהרבות עמו אהבה. עמוד ההוראה הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קמח) כתב :בעניין משלוח מנות למי שאינו מברך ,כי אף שיש להיזהר מלתת אוכל למי שאינו מברך ,מכל מקום במקום שיש בזה עניין של קירוב לבבות והשכנת שלום ,הרי שהמצווה של "איש לרעהו" והרביית האהבה גוברת על החשש של "לפני עיוור" במובנו הצר ,שכן האהבה עצמה היא פתח לקיום מצוות עתידי. הראשל"צ מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן נט) פירש: כי עיקר המצווה הוא לשמח את חברו ,ולכן גם אם השולח יודע שהמקבל אינו מקפיד על קלה כחמורה ,אם המנה גורמת לו שמחת פורים וקירוב למסורת ,יש בכך מצווה גדולה .הוא הדגיש את חשיבות השלום בין כל חלקי העם ביום קדוש זה. הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג זצוק"ל בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן לג) ביאר :כי בעבד כנעני יש צד חזק לפטור ממשלוח מנות כשיטת הבית יצחק ,משום ש"רעות" דורשת

106

םיטפשמ תשרפ

שוויון מסוים בברית האחווה ,מה שאין כן ברשע לתיאבון או במי שאינו יודע ,ששורש נשמתו קשור בקהל ישראל ולכן הוא ראוי למנה של אהבה. מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל בספרו טעמא דקרא חידש :כי יש להבחין בין "מתנות לאביונים" שהיא מצווה שבממון ובחסד הגוף ,לבין "משלוח מנות" שהיא מצווה שבנפש וברצון .לכן בעבד שאין לו "רצון" עצמאי והוא קנוי לאדוניו ,קשה ליצור רעות של אמת ,מה שאין כן בכל יהודי באשר הוא. מתוך בירורי ההלכה ושיקולי הדעת של גדולי הדורות ,אנו יורדים אל שדה המעשה, כדי לבחון כיצד משפיעים גדרי "רעהו" על הנהגתנו ביום הפורים אל מול גווניו השונים של עם ישראל. נפקא מינה ראשונה נוגעת לעצם הגדרת המקבל .למדנו כי בעוד שבמתנות לאביונים המוקד הוא המחסור של העני ,הרי שבמשלוח מנות המוקד הוא הקשר בין הנותן למקבל. לכן ,אם אדם פוגש בעבד כנעני אביון (או במציאות ימינו ,אדם שמעמדו האישי מורכב אך הוא זקוק לסיוע) ,עדיף שייתן לו בתורת מתנות לאביונים .כך הוא מבטיח את קיום מצוות החסד לכל הדעות ,מבלי להיכנס לספק של ה"בית יצחק" האם ניתן ליצור עמו רעות של "משלוח מנות". נפקא מינה שנייה עולה בעניין משלוח מנות לאחים שאינם שומרי תורה ומצוות כרגע. למעשה ,רוב הפוסקים נוטים לדברי החזון איש שדינם כ"תינוקות שנשבה" .הנפקא מינה למעשה היא שיש עניין גדול לשלוח להם מנות דווקא כדי להרבות אהבה ואחווה ,שכן זו הדרך היחידה להשיבם אל כור מחצבתם .קיום המצווה כאן הוא כפול :גם "משלוח מנות איש לרעהו" וגם "ואהבת לרעך כמוך" במובנו העמוק של קירוב רחוקים. נפקא מינה שלישית עוסקת בחשש מהכשלה בעבירה ,כגון אכילה ללא ברכה .מרן בשולחן ערוך הזהיר שלא לתת אוכל למי שאינו מברך ,אך למעשה ,כפי שביאר ה"שרגא המאיר" ,אם המשלוח נעשה בצורה שמכבדת את המקבל ומקרבת אותו ליהדות ,מותר ואף ראוי לתת. עצה מעשית היא לצרף למשלוח המנות דף הסבר קצר או "כרטיס ברכה" ובו נוסח הברכות, ובכך לצאת ידי חובת כל השיטות – גם להרבות רעות וגם למנוע מכשול. נפקא מינה רביעית מתייחסת לטיב המנות .מכיוון שמשלוח מנות בא להרבות אהבה ,הרי שכאשר שולחים לאדם שרחוק מחיי תורה ,יש להקפיד שהמנות יהיו מכובדות ומשמחות במיוחד .בעוד שבמתנות לאביונים די במתן כסף או מזון בסיסי ,הרי שבמשלוח מנות המטרה היא ה"חיבה" ,ולכן ככל שהמנה תבטא יותר הערכה וקשר אישי ,כך יצא ידי חובת המצווה לשיטת הבית יצחק שראה בקירוב הלבבות את עיקר העניין. מתוך בירור הנפקא מינות המעשיות ,אנו עולים לקומה גבוהה יותר של הבנה ,כדי לעמוד על ההבדל המהותי שבין עולם ה"צדקה" לעולם ה"רעות" ,וכיצד שני אלו בונים יחדיו את קומת האדם מישראל. הרעיון העמוק הטמון בחילוקו של הבית יצחק מגלה לנו שקיימות שתי רמות של חיבור בין בני אדם .הרמה הראשונה היא "החסד והחמלה" .זהו חיבור מצד המחסור – לאדם אחד

107

גם לנשמה מגיע אוכל

חסר ולאחר יש ,והתורה מצווה עלינו להשלים את החסר .ברמה זו ,אין צורך בזהות רוחנית או באחווה נפשית עמוקה; די בכך שהמקבל הוא נברא בצלם או חלק מהקהל (כעבד כנעני), כדי שנתחייב להחיותו .זהו עולם ה"מתנות לאביונים" – עולם של רחמים ודאגה לקיום הפיזי. אולם ,התורה אינה מסתפקת בחסד כזה בלבד .ביום הפורים ,אנו נקראים למדרגה שנייה – "מדרגת הרעות" .המילה "רע" אינה מציינת רק קרבה גיאוגרפית ,אלא "רע" מלשון "רועה" – התחברות והתערבות של נפש בנפש .ב"משלוח מנות איש לרעהו" ,אין המטרה להשביע רעבון ,אלא להשביע את הצורך באהבה ובשייכות .כאן נדרשת ברית של אמונה וערבות הדדית .לכן ,לשיטת הבית יצחק ,מי שאינו שייך לברית האהבה הזו – כגון עבד שאינו בן חורין בדעתו או רשע המנתק עצמו מהכלל – אינו יכול להיות שותף למצווה זו. העומק שבכך הוא שאהבה אינה רגש ספונטני בלבד ,אלא היא "מצווה" הדורשת תשתית של ערכים משותפים .כדי להיות "רעים" ,אנו צריכים להכיר בכך ששנינו בנים לאב אחד וחלק ממטרה אחת .כשאנו שולחים מנות ,אנו מכריזים" :אני ואתה קשורים בנפש" .חסד אפשר לעשות עם כל נצרך ,אך רעות היא יצירה של קהילה קדושה. מתוך בירור עומק המושג של ה"רעות" ,אנו פונים אל המחשבה הטהורה המבקשת למצוא מסילות אל לבם של ישראל ,ולהבין כיצד מצוות הפורים הופכת לכוח המניע של התשובה והשיבה אל המקור. במישור המחשבתי ,אנו מוצאים כי מצוות משלוח מנות היא כלי הנשק העוצמתי ביותר כנגד טענתו של המן – "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" .הרפואה לפירוד היא יצירת קשר של אהבה שאינה תלויה בדבר .כאשר אנו דנים בדברי הבית יצחק על משלוח מנות לרשע ,אנו מגלים פתח של תקווה :האהבה היא המבוא לתשובה .החיבור לנפש מתבטא בכך שהאדם המקבל את המנה מרגיש כי הוא עדיין חלק מה"רעות" הישראלית ,למרות ריחוקו .תחושת השייכות הזו היא הצעד הראשון של התיקון. ההנהגה המחשבתית הנדרשת מאיתנו היא לראות בכל יהודי ,גם זה הנראה כ"רשע" ,את הפוטנציאל של "רעך" .האמונה מלמדת אותנו שמתחת לשכבות של חטא או בלבול ,שוכנת נשמה שרוצה להיות קרובה .לכן ,משלוח המנות הוא פעולה של "אמונה באדם" :אנו שולחים מנה לאח הרחוק מתוך אמונה שהאהבה תעורר את הניצוץ שבו .זוהי הנהגה של קירוב שאינה באה מתוך התנשאות של "בעלי תשובה" ,אלא מתוך שוויון של "איש לרעהו" – כולנו זקוקים לאהבה כדי להתקיים ,וכולנו זקוקים לקשר כדי לעבוד את השם בשמחה. מתוך בירור המחשבה והאמונה ,אנו באים לעצב את המצפן המוסרי המנחה את האדם בעמדו מול המורכבות החברתית של דורנו ,תוך שקלול האחריות האישית והלאומית הגנוזה במצוות היום. המצפן המוסרי העולה מתוך דברי הבית יצחק והחזון איש מלמדנו כי האהבה אינה רק פרס על התנהגות טובה ,אלא היא תשתית קיומית .המוסר דורש מאיתנו להבחין בין "המעשה" לבין "האדם" .בעוד שהבית יצחק מעורר אותנו ליושרה פנימית – שלא לזייף אהבה ורעות

108

םיטפשמ תשרפ

כלפי מי שבוחר בדרך של רשע – בא החזון איש ומאיר את עינינו במוסר של חמלה ,המבין כי בדורנו הריחוק אינו נובע ממרד אלא מחוסר דעת .המצפן הפנימי מורה לנו כי "ואהבת לרעך כמוך" היא מצווה הדורשת מאמץ של התבוננות :למצוא את נקודת ה"רע" (החבר) גם בתוך מי שנראה כרחוק. יתרה מכך ,בניית המצפן המוסרי כאן מחייבת אותנו להבין כי לעיתים השתיקה או ההתרחקות הן העוול הגדול ביותר .המוסר של משלוח מנות לרחוקים הוא מוסר של "ערבות". כפי שהעבד בפרשתנו מוגן על ידי התורה למרות מעמדו הנחות ,כך כל אדם מישראל מוגן על ידי מצוות האחווה .עלינו לשאול את עצמנו תמיד :האם ידינו הושטה לשלום לפני שחרצנו דין? האם הצענו את המנה המקרבת בטרם קבענו שאין הוא בכלל רעהו? זהו מוסר של אקטיביזם של חסד ,המאמין כי כוחה של מנה אחת של אהבה לנצח חומות של פירוד. מתוך מסע הבירור בין מצוות האדון לעבדו בפרשתנו ,לבין שמחת הפורים המאחדת את לבבות ישראל ,אנו אוספים את פניני ההנהגה אל חיי המעשה ,ומבקשים למצוא את נתיב האהבה הפתוח לכל. התובנה הראשונה ליום-יום היא "כוחה של הגדרה חיובית" .למדנו כי היכולת לראות בשני "רע" ואח ,גם כשהוא רחוק או מצוי בשפל ,היא זו המאפשרת את קיום המצווה .תובנה שנייה היא "החסד כגשר"; לעיתים הדרך היחידה לעורר אהבה בלב שקפא היא דרך מנה של מזון וחיבה ,כפי שביאר הבית יצחק בעניין התשובה .תובנה שלישית היא "אחריות הנותן"; עלינו לוודא שהשפע שאנו מעניקים לא יהפוך למכשול ,אלא למקור של ברכה ושמחה ,מתוך דאגה לפרטי ההלכה של ברכות הנהנין.

עיקר העניין: בסיומו של בירור ,עולה לפנינו דמותה של כנסת ישראל ,כגוף אחד שבו כל איבר ערב לחברו .מצוות הפורים מלמדת אותנו כי גם אם ישנם מחיצות של מעמד (כעבד) או מחיצות של מעשה (כרשע) ,חוט של חסד ואהבה מתוח בינינו תמיד. בין שורות החוק ופסוקי העבד ,מבצבץ לו רע ,בברית שאינה תכלה לעבד .אחד נותן משום רעב ,משום דלות וצורך ,ואחד שולח מנה של לב ,להאיר את הדרך. האם רעות היא שוויון בדעת ובמצווה ,או שמא היא יד מושטת ,בלא תנאי ובלא גאוה? האם העבד ,החבוש בתוך גורלו ,יכול להיות רע לאיש השולח אליו? והאם מי ששכח את דרכו ואת צורו ,עדיין נושא את שם "רעהו" באורו? הבית יצחק צלל אל עומק המידות ,והחזון איש ראה נשמות אבודות .אך השאלה נשארת ,עומדת בין הלב לדין ,מי הוא הרע שבאהבתו אנו מאמינים? וצריך עיון.

109

גם לנשמה מגיע אוכל