?מי שאביו גוי וסבו יהודי עם איזה שם עולה לתורה

בעצם זהותו של אדם העומד לפני ספר תורה, עטוף בטלית, וכל הציבור מאזין לקריאה בשמו. העלייה לתורה איננה רק זכות של קריאה, אלא מעמד של הצהרה. מי אתה. בן מי גם לנשמה מגיע אוכל

יש רגעים שבהם שאלה הלכתית איננה שאלה טכנית של נוסח או מנהג, אלא שאלה הנוגעת בעצם זהותו של אדם העומד לפני ספר תורה, עטוף בטלית, וכל הציבור מאזין לקריאה בשמו. העלייה לתורה איננה רק זכות של קריאה, אלא מעמד של הצהרה. מי אתה. בן מי גם לנשמה מגיע אוכל אתה. מאין באת ולאיזה שורש אתה נקשר בשעה שאתה נקרא בשמך לפני הקהל. כאן נוגעת ההלכה בנקודה רגישה, שבה יחוס, כבוד הבריות, דיוק הלכתי וחששות חמורים של ממונות .ואיסורים נפגשים כולם במקום אחד והנה לפנינו מציאות שאינה פשוטה כלל. אדם שאמו יהודייה כשרה, והוא יהודי גמור לכל ,דבר ועניין, אך אביו גוי, ואין לו יחוס אחר אביו כלל, ואף על פי כן אבי אביו, סבו מצד האב היה יהודי מישראל. כאשר עולה אדם זה לתורה במקום שנהגו לקרוא לעולה בשם ובשם אביו, מה יאמרו עליו. האם ייקרא בשם אביו שאיננו יהודי כלל. האם ייקרא בשם סבו, שהוא ,יהודי, אף שאין יחוסו ההלכתי נמשך אחריו. או שמא ייקרא בשמו בלבד, או בשם אבי אמו .או בשם אברהם אבינו, כפי שמצאנו בדברי הפוסקים בכמה הקשרים להשלמת העניין יש לדון לפי המנהג המקובל אצל אחינו האשכנזים, שנהגו להזכיר את שם העולה ואת שם אביו, ולא להסתפק בשם בלבד. במציאות זו מתחדדת השאלה ביתר שאת. האם יכול אדם כזה לעלות לתורה בשם הסב היהודי, מתוך רצון להיאחז בשורש של קדושה ולהימנע מגנאי ובושה, או שמא יש בכך פגם הלכתי, שהרי אין יחוסו הולך אחר אביו ,מאחר והוא גוי, ואין הסב נחשב אביו כלל. ומנגד, האם קריאה בשם בלבד איננה גנאי לעולה כפי שכתבו הראשונים והאחרונים, והאם חשש עתידי של טעות בכתיבת גט בכוחו לדחות .פתרונות אחרים שנראים מכובדים ונכונים יותר לשעתם השאלה מתחדדת עוד יותר לאור דברי תרומת הדשן, הדרכי משה, הרמ״א והט״ז, שכל ,אחד מהם ניגש אל הסוגיה מזווית שונה, חלקם מתוך ראיית כבוד הבריות והימנעות מבושה וחלקם מתוך חשש כבד של מכשול חמור בגיטין ובייחוס, עד כדי פסלות מעיקר הדין. לפנינו אם כן עימות עקרוני בין שיקולים שונים, וכל הכרעה מחייבת עיון מדוקדק, זהירות רבה .וירידה לשורש דברי הפוסקים .)(שמות פרק א פסוק א ""ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו פסוק זה פותח את ספר הגלות והגאולה, והוא מעמיד במרכזו את מושג השם והיחוס. התורה איננה אומרת רק מי בא, אלא באיזה אופן בא. איש וביתו. שם איננו תווית חיצונית, אלא גילוי של שורש, השתייכות והמשכיות. כבר כאן מונחת התשתית לכל הדיון. מי נחשב ביתו של .מי, ואיזה שם נושא עמו אדם כאשר הוא עומד כחלק מציבור ישראל , עומד על כך שכולם נמנו בשמותיהם כדי להודיע חיבתם)(שם רש"י בפרושו על התורה שכל אחד ואחד נמנה בשמו, ללמד שאין היחיד נטמע בתוך הכלל אלא עומד בזהותו .המיוחדת. מתוך דבריו עולה כי השם מבטא יחס אישי וייחוד, ולא רק שיוך טכני למשפחה מוסיף לבאר שהזכרת השמות כאן באה להעמיד את בני)(שם הרמב"ן בפרושו על התורה ,ישראל כיחידה משפחתית שורשית, שכל אחד מהם נושא עמו את ביתו ואת המשכיותו והיחוס איננו רק היסטוריה אלא הגדרה מהותית של מקומו בתוך האומה. מדבריו ניכר כי .היחוס איננו עניין חיצוני, אלא יסוד בזהות הישראלית תומש תשרפ מדגיש כי הזכרת השמות היא כנגד שלמות)(שם האור החיים הקדוש בפרושו על התורה הנשמה של כל אחד ואחד, וכי שם האדם מגלה את שורש נשמתו. כאשר השם משתבש או .נחתך, יש בכך פגיעה מסוימת בהופעת האדם בשלמותו לפני הציבור כותב שהביטוי איש וביתו באו בא)(שם הנצי"ב מוולוז'ין בפרושו העמק דבר על התורה .ללמד שהאדם איננו עומד לבדו, אלא תמיד נגרר אחר מערכת יחוס, אחר בית, אחר שורש וכאשר היחוס מתערער או חסר, נוצר קושי בהגדרה הציבורית של האדם, אף אם מצד עצם .יהדותו הוא שלם מדברי כל המפרשים הללו עולה יסוד אחד ברור. השם והיחוס אינם פרטים טכניים, אלא ביטוי עמוק של זהות, שייכות וכבוד האדם. מכאן נבין עד כמה רגישה שאלת הקריאה לתורה .במקום שבו האב איננו חלק מישראל, והיחוס איננו פשוט וברור שנינו בלשון ברורה המעמידה את יסוד היחוס על)(דף סח ע״ב בגמרא במסכת קידושין מקומו, אמרו שם, בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך, בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, ומתוך הדברים מתבאר שהגדרת אבהות הלכתית איננה נקבעת לפי קשר ביולוגי בלבד, אלא לפי שייכות ישראל, ולפיכך במקום שהאב גוי אין הבן מתייחס אחריו כלל, ואף ,עצם הלשון בן פלוני ביחס אליו איננה מתיישבת עם גדרי היחוס שבתורה ובדברי חז"ל ומכאן נפתח השער להבין מדוע יש מן הפוסקים שהרחיקו מלקרוא לאדם בשם אב שאיננו .מישראל, אף אם מצד כבוד הבריות הדבר היה נוח יותר פירש שמה שנאמר קרוי בנך היינו שמתייחס אחר הישראלית)(שם רש"י בפרושו על הגמרא והוא מישראל לכל דבר, ומה שנאמר אינו קרוי בנך אלא בנה היינו שאין זו אבהות של ישראל כלל, והבן מתייחס אחר האם שהיא גויה, ומתוך פירושו מתחדד שמקום שהאב גוי אין כאן בית אבותם כלל, וכל חיפוש של שם האב לצורך עלייה לתורה איננו אלא ניסיון להצמיד .לאדם תואר שאינו קיים בהגדרה ההלכתית איני יודע להביא כאן לשונם המדויקת על ענייני הקריאה)(שם תוספות בפרושם על הגמרא בשם והשלכותיה למעשה בכתיבת גיטין ושטרות, ועל כן אינני כותב דבר שאיננו מבורר .בלשון המקור יסוד הדברים בדברי הראשונים מונח כבר בהגדרת היחוס עצמה, ולא רק בשאלת הקריאה כתב בלשון חדה וברורה, בן הבא מן)(פרק טו הלכה ד בפועל. הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה הגויה הרי הוא כמותה ואינו מתייחס אחר אביו כלל, והבן הבא מן הישראלית הרי הוא ישראל גמור ומתייחס אחר אמו, ודבריו קובעים מסמרות שאין כאן רק שאלה של מעמד דתי אלא ,של מציאות הלכתית. כאשר האב גוי אין אבהות הלכתית כלל, ואין לאדם זה אב לענין יחוס .אף אם מבחינה טבעית וביולוגית יש לו אב , בבואו לבאר את דינו של בן הישראלית ואיש מצרי)(ויקרא כד י הרמב"ן בפרושו על התורה מדגיש שהבן נגרר אחר אמו להיות בכלל ישראל, אך אין לו אחיזה ביחוס האב כלל, ודבריו גם לנשמה מגיע אוכל מאירים כי אף כאשר הסב היה יהודי, אין זה יוצר המשכיות של בית אבות, מאחר והחוליה .האמצעית נקטעה לגמרי. הסב איננו אביו, והיחוס איננו חוזר לאחור בדילוג על דור , עמד על כך שבכל מקום שחז"ל תלו יחוס בבית אב)(חלק א סימן תי"ג הרשב"א בתשובותיו אין הכוונה אלא לאב שיש לו שם אב בישראל, אבל במקום שאין אבהות הלכתית, אין כאן בית אב כלל, והבן עומד בזהותו העצמאית מצד אמו בלבד. מדבריו משתמע שאין מקום .ליצור יחוס מלאכותי לצורך כבוד או נוחות, כאשר אין לכך שורש בדין מבאר שעיקר דין היחוס)(דף סח ע"ב בדפי הרי"ף הר"ן בדרשותיו ובחידושיו למסכת קידושין ,איננו טכני אלא מהותי, משום ששם האב קובע השתייכות למסגרת של משפחה בישראל וכאשר האב גוי אין כאן מסגרת כזו כלל, וכל אזכור של שם האב עלול ליצור בלבול בגדרי .היחוס, דבר שיש לו השלכות חמורות בדיני אישות וגיטין מדברי הראשונים הללו מתברר יסוד חד וברור. אדם שאביו גוי הוא יהודי גמור מצד אמו, אך עומד ללא אב לענין יחוס, ואין הסב ממלא את מקומו של האב, לא לענין יוחסין ולא לענין הגדרה פורמלית. מכאן נובעת המחלוקת החריפה בין האחרונים כיצד לקרוא לו לתורה, האם להיאחז בכבוד הבריות ולמצוא לו שם אב חלופי, או להקפיד על דיוק היחוס .אף במחיר של שינוי מן המקובל מן המקום שבו נתגלה יסוד היחוס בדברי חז"ל ובראשונים, באים הפוסקים ומעמידים את השאלה על שולחן ההלכה למעשה, כיצד יקראו לאדם לתורה במקום שמנהג ישראל לקרוא בשם ובשם אב, ובפרט כאשר שם האב איננו ראוי להיאמר בציבור, או שאיננו שייך .כלל להגדרת אבהות שבדין כתב בלשון שהבאת, יראה דיקראו בשם אבי אביו, ומאחד)(סימן כא בשו"ת תרומת הדשן מהגדולים שמעתי שרבו אחד מהגדולים השיב לו שיקראוהו בנו בשמו לבד, ואין נראה דהוה ליה גנאי שיקראוהו בשינוי מאחרים ושפיר דמי לקרות אביאסף בר יצהר כדכתיב הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול ירד וגו', ומתוך דבריו מתברר שהוא תולה את הנהגת הקריאה בשם האב או הסב לא רק מצד פרטי הנוסח, אלא מצד כבוד הבריות שלא יעמוד אדם לפני הציבור בשינוי המעורר בושה, ועל כן הוא מצדד שכאשר האב יצא מן הכלל, יש להעמיד במקום האב את אבי האב, מפני שיש בזה הצלת הכבוד בלא להמציא שם חדש .שאינו מקובל הביא את דברי תרומת הדשן הללו, והוסיף כפי)(או"ח סימן קלט הדרכי משה על הטור שהבאת משו"ת מהר"ם פדובה, שכאשר האב נשתנה לאחר שכבר הורגלו הבנים להיקרא בשם אביהם, אין לשנות מפני הבושה והעלבון שבדבר, ומתוך ההוספה הזו ניכר יסוד גדול בהנהגת הפוסקים, שיש מקרים שהציבוריות וההרגל שנקבעו נעשים שיקול כבד, עד שאף .כאשר מצד הדין יש מקום לשנות, מכל מקום חוששים לפגיעה בכבוד האדם ולביזויו ברבים כתב כפי שהבאת, שמי)(סימן קלט סעיף ג רבי משה איסרלש בהגהתו לשלחן ערוך או"ח תומש תשרפ שאביו מומר עולה לתורה בשם אבי אביו, ומי שאינו ידוע מי אביו עולה לתורה בשם אבי אמו, ואם גם שם אבי אמו לא ידוע עולה לתורה בשם אברהם, ומתוך לשונו מתברר שסידר כמה דרכים להעמיד שם אב לעולה גם במקום שהאב איננו עומד במקומו, פעם על ידי אבי האב, פעם על ידי אבי האם, ופעם על ידי שם אברהם, ובשורש הדברים ניכר שהוא מבקש שלא תיעקר צורת הקריאה המקובלת, אלא שימצא לעולה שם אב חלופי באופן שלא יהיה .בו משום הזכרת מי שאין מזכירים, ומאידך שלא תהיה בזה חריגה המביישת כתב כפי שהבאת, לעד"נ שאין זה נכון, דשמא יבא)(או"ח סימן קלט סק"א הט"ז בטורי זהב לגרש אשתו ויכתוב כן אנא פלוני בן פלוני שהוא אבי אמו ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב נמצא הגט פסול, ע"כ קורין אותו בשם בן אברהם כמ"ש אח"כ וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בניו של אברהם דכתיב אב המון גוים כו' כנ"ל ברור, ומתוך דבריו מתברר שהוא הופך את נקודת הכובד, לא שאלת הכבוד בלבד עומדת כאן, אלא חשש מכשול ממשי בעתיד, שמא תשתרש בפי הבריות הגדרה שאיננה אמת, ומתוך כך יבואו לכתוב בגט או בשטר לשון אבהות שאינה קיימת, ונמצא שמכשילים את הדורות בדבר התלוי בעצם כשרות הגט, ועל כן הוא דוחק את הפתרון של אבי האם ומכריע לעבר שם אברהם, שהוא שם שאין בו טעות של יחוס פרטי, ומאידך נותן לאדם מסגרת של שם אב שאינו משקר את .המציאות ההלכתית אתה כתבת שחלק על הט"ז מצד המציאות שבזמננו שהגיטין)(או"ח סימן קלט האליה רבה נעשים בבית דין והדיין מברר, אך איני יודע כעת את לשונו המדויקת ואת מספר הס"ק והעמדת דבריו, ועל כן אינני כותב ציטוט שאיננו מבורר אצלי במדויק, ואף על פי כן עצם הכיוון העקרוני ברור מן מה שהבאת, שיש מקום לומר שחשש הטעות קטן כאשר ההכרעות בפועל נעשות על ידי בית דין היודע לברר יחוסו של האיש, וממילא חוזר המקום לעיקר .כבודו של העולה וצורת הקריאה המקובלת אתה כתבת שנראה)(סימן קלט ס"ק י רבי ישראל מאיר הכהן המשנה ברורה במשנה ברורה ,שמסכים עם הט"ז, אך איני יודע כעת את לשונו המדויקת שם, ועל כן אינני מביא ציטוט ועם זאת מתוך מה שהובא בדבריך מתברר שיש מן האחרונים שהחמירו לתת משקל לחשש המכשול העתידי אף במקום שניתן להקל מצד כבוד הבריות, מפני שדיני גיטין הם מן .החמורים שבחמורים והטעות בהם איננה פרט צדדי אלא נוגעת בעצם כריתות הזכרת שכתב שלא רק מומר לעבודה)(או"ח סימן קלט אות ו בערוך השלחן בערוך השלחן זרה אין להזכירו אלא גם מי שנשא גויה מאחר והוציא עצמו מכלל ישראל, אך איני יודע כעת את לשונו המדויקת שם, ועל כן אינני מביא ציטוט, אולם העיקרון שאתה הבאת מורה שיש פוסקים שהרחיבו את גדר ההימנעות מהזכרת האב גם למקרים נוספים, ומתוך כך מתחדד הדיון בשאלתנו, שבאב גוי אין כאן רק בעיה של כבוד להזכירו או לא להזכירו, אלא עצם המציאות ההלכתית היא שאין יחוס אחריו, וממילא מתעצם הצד שאין לקרוא לבן על שמו .כלל, לא מצד גנאי בלבד אלא מצד אי אמת שבהגדרה גם לנשמה מגיע אוכל ומתוך כל הדברים הללו נולדת תשתית ברורה להבנת שורש המחלוקת. צד אחד מבקש להציל את כבוד העולה ולהשאירו במסגרת של צורת קריאה מקובלת, ולכן נותן משקל גדול לקריאה בשם אבי האב, ולעתים גם בשם אבי האם, כדי שלא יעמוד אדם לפני הקהל כשהוא חריג ומבוזה. וצד שני מבקש למנוע תקלה של שיבוש יחוס בלשון בני אדם עד שתגיע חלילה ,למקום מסוכן של כתיבת גיטין ושטרות, ועל כן מעדיף שם שאין בו טעות של יחוס כלל .והוא בן אברהם, או פתרון אחר שאינו יוצר מצג של אבהות פרטית שאיננה קיימת כתבו, "מצינו בהלכות קריאת התורה שמעלין גר לתורה)(חלק ג פד ו בשו"ת במראה הבזק בשם יעקב בן אברהם", ומתוך דבריהם מתבאר שכאשר אין שם אב הלכתי שניתן להיאחז בו בבירור, הרי עצם השימוש בשם אברהם נעשה מסגרת של קריאה שאינה משקרת יחוס פרטי ואינה יוצרת אבהות מדומה, וממילא יש מקום גדול לומר שבמי שאביו גוי, שאין לו יחוס אחר אביו כלל, יש להעדיף נוסח שאינו מייחס אותו אחר שורש שאינו שלו, אלא .מעמידו על נוסח שאינו מטעה לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים הלכתיים ודרכי הנהגה בחיי המעשה של האדם ההולך בדרכי אברהם אבינו .הנפקא מינה הראשונה היא עצם הקריאה לתורה במקום שנהגו לקרוא בשם ובשם אב אדם שאמו מישראל ואביו גוי הוא יהודי גמור לכל דבר, אולם מאחר שאין לו יחוס אחר האב כלל, אין לקרוא לו בשם אביו הגוי, ואין מקום ליצור אבהות מדומה על ידי הזכרת שם .שאין לו תוקף הלכתי הנפקא מינה השניה היא שאלת הקריאה בשם הסב מצד האב היהודי. אף שסבו יהודי, אין .יחוסו של הבן חוזר לאחור בדילוג על דור, ואין הסב נעשה אב הלכתי על ידי קריאה בלבד לפיכך, לכתחילה אין בסיס לקרוא לו לתורה בשם סבו כאילו הוא אביו, מאחר שיש בכך .הצגת יחוס שאינו קיים בדין הנפקא מינה השלישית היא הקריאה בשם אבי האם. מצד לשון הרמ״א יש מקום לקריאה זו כאשר האב אינו ידוע, אולם מאחר שכאן האב ידוע אלא שאינו אב הלכתי, נכנס בזה החשש שהעמיד הט״ז, שמא תשתרש בלשון הציבור אבהות שאינה אמת, ויבואו מכאן לידי טעות בכתיבת גיטין ושטרות. לפיכך, אף שיש צד של כבוד הבריות בדרך זו, יש בה צד של .חשש מכשול לעתיד הנפקא מינה הרביעית היא הקריאה בשם בלבד, בלי שם אב כלל. מצד תרומת הדשן יש בכך גנאי ושינוי מן המקובל, ובמקומות שבהם הציבור רגיל לשמוע תמיד שם ושם אב, הדבר .עלול לבייש את העולה ולפגוע בכבודו ברבים הנפקא מינה החמישית היא הקריאה בשם בן אברהם. דרך זו אינה יוצרת אבהות פרטית שאינה אמת, ואינה משקרת ביחוס, ומאידך נותנת לעולה מסגרת של קריאה שלמה שאינה חריגה ואינה מביישת. לפיכך, במקום שאין רצון להיכנס לחשש של אבהות מדומה, זהו .הנוסח הבטוח ביותר מצד הדין תומש תשרפ הנפקא מינה השישית היא ההבחנה בין קריאה לתורה לבין כתיבת גט ושטרות. אף אם במקום מסוים נהגו לקרוא לקריאה לתורה בנוסח מסוים מצד כבוד הבריות, אין ללמוד מכאן כלום לענין גט, ושם חייבים לדקדק ביחוס האמיתי בלבד, בלא שום פשרה לשונית .או ציבורית הנפקא מינה השביעית היא שיקול דעת מרא דאתרא. מאחר שהסוגיה נוגעת בכבוד האדם ובחשש מכשול כאחד, יש מקום שבכל מקרה מעשי יבחן הרב את מנהג המקום, את רגישות הציבור, ואת האפשרות למנוע בושה מחד ותקלה מאידך, ויכריע באופן המאזן בין .שני העקרונות מעבר לדקדוקי ההלכה והחששות המעשיים, נוגעת הסוגיה בשורש עמוק של תפיסת זהות בישראל. שם איננו רק כלי זיהוי, אלא לשון של שייכות, של עמידה בתוך שרשרת הדורות. כאשר אדם נקרא לתורה, אין הוא נקרא כיחיד מנותק, אלא כבן לעם, כמי שעומד בתוך סיפור גדול ממנו. דווקא במקום שבו הסיפור המשפחתי מורכב, נדרשת זהירות יתירה .שלא ליצור סיפור מדומה, ושלא להלביש על האדם זהות שאיננה שלו ההרחבה המחשבתית מלמדת כי התורה איננה מבקשת לטשטש את המציאות בשם נוחות או רגש, אלא להעמיד את האדם באמת. אמת שאינה פוגעת, אך גם אינה מתכופפת. כאשר האב איננו אב הלכתי, אין התורה מבקשת להמציא לו אב חלופי, אלא למצוא לשון שתכבד את האדם מבלי לשקר את שורשו. זהו עומק הבחירה בשם שאיננו פרטי, שם שאינו תובע .יחוס שאיננו קיים, אלא מחבר את האדם אל שורש כללי, נקי ומאחד מן הצד המוסרי עולה כאן קריאה עדינה לציבור כולו. לא כל מי שעומד לפנינו נושא סיפור פשוט. לעתים קרובות יש מאחורי אדם עמל של זהות, שאלות של שייכות, ורגישות גדולה לכבודו. ההלכה, דווקא בדקדוקיה, מלמדת אותנו כיצד להחזיק אמת בלי לפגוע, וכיצד לשמור על כבוד האדם בלי לפרוץ גדרים. זהו איזון עדין שבין לב לבין דין, שבין רגש לבין .אחריות לדורות ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: אדם נמדד לא לפי שלמות סיפורו המשפחתי אלא לפי יושרו והעמידה שלו באמת, וגם כאשר השורשים מורכבים, אפשר לצמוח בקומה .זקופה ובשם נקי ,כבוד הבריות איננו מחייב טשטוש אמת, אלא מציאת דרך נכונה לומר אותה מבלי לבייש .מבלי להכאיב, ומבלי להכשיל יש מצבים שבהם הפתרון הנכון איננו הקרוב ביותר לרגש, אלא הבטוח ביותר לאמת, וגם .זו צורה עמוקה של חסד עמידה לפני ספר תורה מחייבת ענווה, הכרה במקומו של האדם בתוך כלל ישראל, לא .כהמצאה פרטית אלא כחוליה נאמנה בשרשרת גם לנשמה מגיע אוכל דווקא שם שאיננו תובע יחוס פרטי יכול לפתוח פתח לחיבור רחב יותר, חיבור אל שורש .משותף שאיננו תלוי בביוגרפיה מורכבת עיקר העניין עיקר העניין הוא, שההלכה איננה עוסקת רק בשאלה כיצד לקרוא לאדם לתורה, אלא כיצד ,להעמיד אדם לפני התורה באמת ובכבוד גם יחד. במקום שאין אבהות הלכתית .אין יוצרים אבהות בדיבור, אלא בוחרים בלשון נקיה שאינה משקרת ואינה מביישת וכאשר אדם נקרא בן אברהם, אין זו פשרה טכנית אלא הצהרה עמוקה, שכל מי ,שנכנס בברית ישראל נכנס תחת כנפיו של אב אחד, שפתח אוהלו לכל באי עולם ושידע להוליד לא רק בנים ביולוגיים אלא דרך, אמונה ושייכות. כך עומד האדם לפני ספר התורה, לא כבעל סיפור חסר, אלא כבן לעם שחי באמת, ונושא את שמו .בענווה ובכבוד