האם היה לאהרן בנים נוספים חוץ מ"נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר"? הוכח מפרשת השבוע!

הוכח מפרשת השבוע! בלב הפרשה ,ברגע הנשגב שבו הקדוש ברוך הוא קורא למשה רבינו להקים את שושלת הכהונה בישראל ,מופיעה כפילות המעוררת פלא עצום .התורה מצווה" :ואתה הקרב אליך

האם היה לאהרן בנים נוספים חוץ מ"נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר"? הוכח מפרשת השבוע! בלב הפרשה ,ברגע הנשגב שבו הקדוש ברוך הוא קורא למשה רבינו להקים את שושלת הכהונה בישראל ,מופיעה כפילות המעוררת פלא עצום .התורה מצווה" :ואתה הקרב אליך

676 הווצת תשרפ

את אהרן אחיך ואת בניו אתו ...אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן" .והנה ,כל עין בוחנת תעצור ותשאל :לשם מה הפירוט הזה? והרי כבר בפרשת וארא נפרסו לפנינו תולדותיו של אהרן ,שם נאמר במפורש שילדה לו אלישבע את נדב ,אביהוא ,אלעזר ואיתמר. מה ראה המקרא לחזור ולשנן שמות שכבר נחקקו בספר? והקשה רבי אברהם אבן עזרא (כח ,א) מדוע צריך לחזור ולפרט את בני אהרן ,הרי כבר כתוב בפסוק לעיל "ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר". השאלה הזו אינה רק דיוק בלשון הכתוב ,אלא היא חותרת להבנת מבנה המשפחה של הכהן הגדול .האם ייתכן שבין דפי התורה מסתתרים בנים נוספים לאהרן שלא זכו לכהונה? האם המינוי האלוקי היה סלקטיבי? בירור זה יוביל אותנו לחקירה מרתקת בדברי המפרשים על מהות הבחירה באותם ארבעה בלבד ,ועל האפשרות המפתיעה שהיו לאהרן צאצאים נוספים שנותרו בצל. כדי לעמוד על עומק החידוש ,עלינו להציב זה מול זה את שני המקורות בתורה המתארים את משפחת אהרן .בפרשת וארא (שמות ו ,כג) נאמר" :ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר" .כאן התורה מונה את הילודה הטבעית ,את הצאצאים שנולדו לאהרן מאשתו. אולם בפרשתנו (כח ,א) הציווי הוא אחר" :ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן" .כאן אין מדובר רק ברשימת יוחסין ,אלא במינוי לתפקיד מקודש – "לכהנו לי". רבי אברהם אבן עזרא (כח ,א) כתב לבאר את הכפילות בדרך מפתיעה וחדשנית ומחזק את ההבנה שאין מילה מיותרת בתורה .הוא מבאר" :ופירש את שמות בני אהרן ,אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה" .לפי דבריו ,ייתכן שאהרן הכהן היה אב לבנים נוספים ,אולי מנשים אחרות או שנולדו במועד מאוחר יותר ,והתורה באה להדגיש שרק ארבעת אלו נבחרו למלאכת השמיים. רש"י (שמות כח ,א) אמנם אינו מזכיר בנים נוספים ,אך הוא מדגיש ש"הקרב אליך" משמעותו הפרשה למצווה .מדבריו נלמד שהחזרה על השמות נועדה ליצור את הזיקה הישירה בין השם לבין הכהונה ,ללא קשר לרשימות יוחסין קודמות. הרמב"ן (שמות כח ,א) פירש שהצורך בפירוט השמות נבע מכך שהכהונה הייתה חידוש גמור .עד אז הייתה העבודה בבכורות ,ועתה הפקיע הקדוש ברוך הוא את העבודה מהם ומסרה לאהרן ובניו המפורשים בשמם ,כדי שלא יהיה פתחון פה לערער על המינוי או להכניס בו אחרים. כאשר אנו צוללים אל ים התלמוד והמדרש ,אנו מוצאים כי שאלת מספר בניו של אהרן אינה נשארת רק בגדר השערה פרשנית ,אלא מקבלת משנה תוקף ומשמעות עמוקה בהבנת גזירת השמים שעמדה על ביתו של אהרן.

677

גם לנשמה מגיע אוכל

בגמרא במסכת ויקרא רבה (פרשה י ,ה) הובא עניין נורא על הגזירה שנגזרה על זרעו של אהרן לאחר חטא העגל .חז"ל מגלים לנו כי בשעה שעשו ישראל את העגל ,עלה קצפו של הקדוש ברוך הוא על אהרן עד כדי כך שביקש לכלות את כל זרעו .נאמר שם" :ואהרן מה היה עליו? חרון אף היה עליו ,שנאמר :ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ,ואין השמדה אלא כילוי בנים".

עוד חידשו חז"ל במדרש תנחומה (פרשת עקב ,ו) כי תפילתו של משה רבינו היא שעמדה לאהרן באותה שעה קשה .משה התפלל וביקש רחמים ,ומחצית הגזירה נתבטלה .הגמרא במסכת מועד קטן (דף טו ע"א) ובמקומות נוספים מבארת כי משה רבינו פעל בתפילתו ששני בנים יישארו בחיים ,והם אלעזר ואיתמר ,בעוד שנדב ואביהוא נגזרה עליהם כליה.

מתוך דברים אלו מתחדדת שאלתו של רבי אברהם אבן עזרא .אם אכן משה רבינו התפלל על "מחצית" הבנים ,הרי שהדבר מניח כי בנקודת זמן מסוימת עמדו לפנינו ארבעה בנים בלבד .אולם ,אם נקבל את פירושו שהיו לאהרן בנים נוספים ,עלינו לומר שהגזירה או הבחירה לכהונה התמקדה דווקא באלו המנויים בשמם.

בגמרא במסכת זבחים (דף קא ע"ב) מבואר כי אלעזר ואיתמר נתכהנו רק בזכות המינוי המפורש בפרשתנו ,שכן אלמלא נאמר "ואתה הקרב אליך" ,לא היו זוכים לכהונה מכוח עצמם לאחר חטא העגל .מכאן אנו למדים שהפירוט "נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר" הוא הצהרה אלוקית :אלו הם הבנים שנבחרו ,ואלו הם השרידים שנשארו מן הגזירה בזכות תפילת משה.

לאחר שראינו את עומק הגזירה שעמדה על בני אהרן ,עלינו להתבונן בדברי הראשונים והאחרונים המבארים כיצד הפירוט השמי של ארבעת הבנים הללו יצר את המציאות ההלכתית של הכהונה לדורות.

רבינו בחיי (שמות כח ,א) פירש והרחיב את דברי רבי אברהם אבן עזרא ,וכתב כי החזרה על השמות באה למעט בנים אחרים שאולי היו לאהרן מנשים אחרות .הוא מבאר כי רק ארבעת הבנים הללו ,שנולדו מאלישבע בת עמינדב ,היו ראויים ומוכנים לקבל על עצמם את קדושת הכהונה .הפירוט בתורה הוא בבחינת "מיעוט אחר מיעוט" ,לומר לך :אלו ולא אחרים.

הרמב"ן (שמות כח ,א) ביאר כי מעשה ה"הקרבה" והפירוט של נדב ,אביהוא ,אלעזר ואיתמר, נועד גם כדי להפרישם מתוך שאר שבט לוי .הוא חידש שהכהונה אינה ירושה טבעית משבט לוי ,אלא מתנה מיוחדת שניתנה לאהרן ולבנים הספציפיים הללו .אם היו לאהרן בנים נוספים ,הם נשארו במעמד של לויים רגילים ,ורק אלו שנמנו בשמם עלו למעלת כהנים.

ספר החינוך (מצווה צח) כתב כי שורש המצווה של מינוי הכהנים הוא כדי שיהיו משרתים קבועים ומיוחדים בבית ה' ,והחזרה על שמותיהם מוכיחה שמינוי זה הוא גזירת מלך שאין

678

הווצת תשרפ

להרהר אחריה .הוא מוסיף שההקדשה האישית של כל אחד מהארבעה הייתה הכרחית כדי להחיל עליהם את חובות הכהונה ,כגון איסור טומאה ואיסור נשיאת נשים מסוימות. הריטב"א (יומא דף ב ע"א) פירש כי שבעת ימי המילואים ,שבהם התקדשו אהרן ובניו ,היו מיועדים דווקא לאותם ארבעה מנויים .מכאן עולה נפקא מינה גדולה :אם אכן היו לאהרן בנים נוספים כפי שהעלה רבי אברהם אבן עזרא ,הם לא השתתפו בימי המילואים ולא נמשחו בשמן המשחה ,וממילא לא הפכו לכהנים. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו "ליקוטי הלכות" (זבחים קא) כתב לדון בשיטת רבי אברהם אבן עזרא ,והעיר כי אם אכן היו לאהרן בנים נוספים ,הרי שהם לא נכללו במעלת הכהונה לדורות .הוא מבאר כי התורה רצתה להדגיש שרק אלו שעמדו בשעת המינוי וקיבלו עליהם את עול העבודה ,הם שהנחילו את הכהונה לזרעם אחריהם. הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ,יומא ד ע"א) כתב להקשות על דברי רבי אברהם אבן עזרא מיסוד תפילתו של משה רבינו .והקשה מו"ר הגר"י זילברשטיין :אם היו לאהרן בנים נוספים, מדוע הוצרך משה להתפלל דווקא על אלעזר ואיתמר שיישארו בחיים? הרי אם היו בנים נוספים ,זרעו של אהרן לא היה נכחד בכל מקרה! הוא מבאר כי גזירת ה"כילוי" של חטא העגל לא היתה רק על הבנים הקיימים ,אלא על כל זרע שיצא מאהרן מעתה ועד עולם, ולכן רק במינוי המפורש בפרשתנו ניצלו הארבעה הללו וזכו להמשיך את השושלת. בספר "בית הלוי" על התורה (פרשת תצווה) חידש מרן רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק כי החזרה על השמות נועדה ליישב קושי משפטי :הרי נדב ואביהוא היו ראויים למות כבר בשעת חטא העגל ,ואלו אלעזר ואיתמר היו קטנים ולא חטאו .התורה מפרטת את כולם יחד כדי ללמדנו שבאותה שעה של "הקרב אליך" ,כולם נחשבו צדיקים וראויים לכהונה ללא הבחנה ,וזהו שאמר רבי אברהם אבן עזרא שבא הכתוב להבדילם מכל בן אחר שאולי היה לאהרן ולא עמד בדרגה רוחנית זו. עוד יש להביא את דברי ה"כלי יקר" (שמות כח ,א) שביאר כי הפירוט "אהרן נדב ואביהוא" בא ללמד שכולם היו שקולים בחשיבותם באותה שעה .הוא מוסיף שאף אם היו בנים אחרים ,הם לא היו "בני אהרן" במעלתם הרוחנית ,ולכן רק אלו הארבעה מוזכרים כמי שזכו לכתר כהונה. בספר משך חכמה (שמות כח ,א) [שחי לפני כמאה שנה] פירש וביאר כי הסיבה שהתורה חזרה ופירטה את השמות היא כדי למנוע טעות עתידית .הוא כותב שאילולא נכתבו השמות, היינו חושבים שכל מי שיתייחס לאהרן אי פעם ,גם אם יוולד לו בן לאחר מכן מאישה אחרת ,יזכה לכהונה .באה התורה וקבעה :רק אלו שעמדו לפני משה באותה שעה ,הם וזרעם אחריהם כהנים. והקשה בספר מלבושי יום טוב (על האבני נזר) על דברי רבי אברהם אבן עזרא :אם היו בנים אחרים ,מדוע לא מצינו להם זכר בתורה או בנחלת הארץ ובמשמרות הכהונה והלווייה?

679

גם לנשמה מגיע אוכל

הוא מבאר כי ייתכן שדברי רבי אברהם אבן עזרא נאמרו רק בדרך "אולי" ,כדי ליישב את הכפילות בלשון ,אך למעשה הכל מודים שרק ארבעה אלו היו לאהרן ,והחזרה נועדה לרומם את מעלתם האישית של כל אחד ואחד מהם. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף (עין יצחק ,חלק ב) כתב לדון בדיוק הכתובים בתורה ,והעיר כי בכל מקום שהתורה מונה את יחוסו של אהרן ,היא עוצרת בארבעת הבנים הללו .הוא מציין כי על פי הפשט ,אלישבע ילדה רק ארבעה בנים ,אך דברי רבי אברהם אבן עזרא פותחים פתח למחשבה שאולי היו לו בנים מאישה אחרת ,כפי שהיה נהוג באותם דורות ,והתורה רצתה להדגיש שדווקא "בני אלישבע" הם שנבחרו. מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר ,פרשת תצווה) חידש והעמיק ביסוד "בחירת הכהונה" .הוא ביאר כי גם אם נניח כדברי רבי אברהם אבן עזרא שהיו לאהרן בנים נוספים ,הרי שחלות שם "כהן" אינה עוברת בירושה ביולוגית בלבד ,אלא היא "גזירת הכתוב" התלויה במינוי המפורש .הוא מסביר שהחזרה על השמות בפרשתנו אינה רשימת יוחסין בעלמא ,אלא היא ה"מעשה קניין" הרוחני שהפך אותם לכהנים .ללא האזכור המפורש בפרשת תצווה ,גם בניו של אהרן היו נשארים לויים. מתוך הבירור המעמיק בשיטת רבי אברהם אבן עזרא וביאורי המפרשים ,עולות כמה השלכות הלכתיות ורעיוניות הנוגעות ליסודות הכהונה והנהגת האדם. נפקא מינה ראשונה עולה בדברי המשך חכמה (שמות כח ,א) .הוא מבאר כי הפירוט השמי בפרשתנו קבע את גדרי הכהונה לדורות .לו היו נולדים לאהרן בנים נוספים לאחר מינוי זה, הם לא היו זוכים למעמד של כהנים ,שכן הכהונה הוענקה כ"מתנה" אישית לאהרן ולארבעת בניו המנויים בשמם בלבד .מכאן אנו למדים כי ישנן זכויות רוחניות שאינן עוברות בירושה אוטומטית ,אלא תלויות בשעת רצון ובמינוי מפורש מן השמיים. תובנה נוספת עולה בדברי הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בליקוטי הלכות. הוא מדגיש שמעמד הכהונה מחייב הכנה והקדשה .גם אם היו בנים אחרים ,העובדה שלא נמנו מעידה שלא היו מוכנים באותה שעה לקדושה הנדרשת .מכאן למדנו לחיי היום-יום: אין די בייחוס אבות ("ברא כרעא דאבוה") ,אלא נדרשת מן האדם עבודה עצמית כדי להיות ראוי להימנות על משרתי ה'. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף (עין יצחק) מעיר כי הדיוק בשמות מלמדנו על חשיבות ה"שם" בעבודת השם .הקריאה בשם לכל אחד ואחד מארבעת הבנים ,כפי שפירט רבי אברהם אבן עזרא כדי להבדילם מאחרים ,מלמדת שכל אדם הוא עולם מלא ולו תפקיד ייחודי בתוך המערכת הכללית של עם ישראל. מו"ר הגר"א וייס הוסיף כי מהלך זה מלמדנו על גדרי "הדלקה עושה מצווה" ומינוי עושה כהונה .כשם שמעשה המצווה הוא המכונן את המציאות ,כך הדיבור האלוקי המפרט את השמות הוא שיצר את מציאות הכהונה ,וכל מי שלא נכלל בדיבור זה ,נשאר במעמדו הקודם.

680

הווצת תשרפ

הצורך המיוחד בפירוט שמות בני אהרן ,בצל דברי רבי אברהם אבן עזרא על בנים נוספים שאולי היו לו ,חושף לפנינו יסוד רעיוני כביר :ההבדל שבין "הולדה" לבין "ייעוד" .בעולם הטבע ,אב מוליש את תכונותיו לכל בניו בשווה .בשר ודם אינו יכול לבחור מי מצאצאיו יירש את חכמתו או את תוארו .אולם בעולם הקדושה ,אין די בעצם ההשתייכות למשפחת אהרן .כדי להיות "כהן לה'" ,נדרשת קריאה אישית בשם. עומק הרעיון טמון בכך שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ במערכת של "מצוות אנשים מלומדה" ,שבה אדם הופך למשרת בקודש רק בגלל מקרה לידתו .על ידי מניית השמות – נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר – התורה מלמדת שכל אחד מהם נבחר בזכות עצמו ,בזכות הכנתו הרוחנית ובזכות עמידתו לפני ה' .ה"בנים האחרים" ,אם אכן היו כאלו כפי שכתב רבי אברהם אבן עזרא ,מסמלים את הפוטנציאל שלא התממש לכדי כהונה; הם מזכירים לנו שהקרבה אל הקודש היא פרי של בחירה אלוקית המלווה בהסכמה ובמוכנות אנושית. יתירה מכך ,הסמיכות שבין שמות הבנים לבין הציווי "ואתה הקרב אליך" מלמדת שכהונה היא בבחינת "יצירה חדשה" .כשם שמשה רבינו נצטווה ליצור את המשכן מחומרים גשמיים, כך הוא נצטווה "ליצור" את הכהנים מתוך בני ישראל .הפירוט השמי הוא השרטוט המדויק של אותה יצירה .זהו חיבור בין ה"שם" – המהות הפנימית של האדם – לבין ה"תפקיד" – העבודה בבית ה' .מכאן נלמד שגם אדם שזכה לייחוס אבות מפואר ,אינו יכול לנוח על זרי הדפנה; עליו לזכות ששמו ייקרא במפורש בהיכלו של מלך. זהו המאבק שבין הגלוי לנסתר :בגלוי ,אנו מכירים את ארבעת בני אהרן שהאירה להם השעה .בנסתר ,נמצאים אותם "בנים אחרים" המלמדים אותנו שלכל אדם ישנה שעה של בחירה ,ורק מי שמכין את עצמו ומתקדש ,זוכה ששמו ייחקק לדורות בספר התורה כמי ש"כהנו לי". ההתבוננות בדברי רבי אברהם אבן עזרא ,המעלה את האפשרות שהיו לאהרן בנים נוספים שלא נבחרו לכהונה ,מעוררת מחשבה עמוקה על מושג ה"בחירה" וה"התאמה" בחייו של כל יהודי .לעיתים אדם מביט סביבו ותוהה :מדוע פלוני זכה לתפקיד מסוים ,למעמד רוחני או להצלחה גלויה ,ואילו אני – למרות היותי מאותו "שבט" ומאותה משפחה – נשארתי מאחור? האמונה מלמדת אותנו שהקדוש ברוך הוא ,הבוחן כליות וללב ,מכוון לכל נשמה את המסלול המדויק לה .הפירוט המדויק של שמות בני אהרן מלמד שהכהונה אינה "פרס" או "דרגה חברתית" ,אלא שליחות שדורשת כלים נפשיים מסוימים .אם היו בנים נוספים שנשארו במעמד לויים ,אין פירושו של דבר שהם היו "פחותים" ,אלא שתפקידם בעולם היה אחר .האמונה בבורא עולם כוללת בתוכה את הידיעה ש"חלק כחלק יאכלו" – לכל אחד יש את ה"חלק" שלו בעבודת השם ,ומי שלא נמנה בין הכהנים ,נמנה ודאי בין נושאי המשכן או המשוררים ,וגם עבודתו רצויה וקדושה. זאת ועוד ,החיבור בין השם הפרטי לבין הכהונה מלמד על חשיבות ה"אינדיבידואליות"

681

גם לנשמה מגיע אוכל

בעבודת ה' .הקדוש ברוך הוא לא ביקש "ארבעה כהנים" באופן כללי ,אלא ביקש את "נדב", את "אביהוא" ,את "אלעזר" ואת "איתמר" .מכאן ישאב אדם חיזוק עצום לאמונתו :הקדוש ברוך הוא מכיר אותי בשמי .הוא אינו מצפה ממני להיות מישהו אחר ,אלא לממש את כוחותיי המיוחדים לי .גם אם נדמה לאדם שהוא "בצל" ,כמו אותם בנים אחרים שהזכיר רבי אברהם אבן עזרא ,עליו לדעת שהשגחת ה' מלווה אותו במקומו הוא. היסוד המחשבתי כאן הוא שהקרבה לה' אינה נמדדת רק בתואר הרשמי של "כהן" ,אלא במוכנות של האדם להיות "הקרב אליך" .כל אחד מאיתנו יכול להקריב את עצמו לעבודת ה' ,ובכך להפוך לבן נבחר ששמו נזכר לטובה לפני כיסא הכבוד ,בלי קשר לייחוסו או למעמדו הגלוי. הבירור המוסרי העולה מתוך דברי רבי אברהם אבן עזרא על בניה של אלישבע ,מעניק לאדם מצפן פנימי של ענווה וזהירות מפני הגאווה .המחשבה שאולי היו לאהרן בנים נוספים שלא זכו למעלת הכהונה ,מלמדת אותנו שאין לאדם לסמוך על "זכות אבות" בלבד .המצפן המוסרי מכוון אותנו להבנה שייחוס משפחתי ,מפואר ככל שיהיה ,אינו צ'ק פתוח למעמד רוחני .אדם יכול להיות בנו של אהרן הכהן" ,אוהב שלום ורודף שלום" ,ובכל זאת לא להימנות בין משרתי הקודש אם לא הכין את עצמו לכך או אם השגחת ה' הועידה לו תפקיד אחר. מוסר השכל נוסף טמון ביושרה של התורה .התורה אינה מטייחת מציאות; היא מפרטת בדיוק את השמות שנבחרו ,ובכך היא מציבה גבול מוסרי ברור :הקודש אינו נחלת הכלל בדרך של הפקר ,אלא הוא דורש הגדרה מדויקת .המצפן המוסרי שלנו צריך להורות לנו לכבד את המבנה והסדר שהציב הבורא בעולם .היכולת של "הבנים האחרים" – אם היו כאלו – להמשיך לחיות כחלק מעם ישראל מבלי לערער על בחירת אחיהם ,היא מופת מוסרי של השלמה עם רצון השם ושמחה בחלקו של הזולת. זאת ועוד ,עניין הפירוט השמי בונה בנו מצפן של "אחריות אישית" .כאשר שמך נקרא במפורש ,האחריות המוטלת עליך היא כבדה שבעתיים .נדב ואביהוא ,אלעזר ואיתמר, ידעו שעיני כל ישראל נשואות אליהם לא כקבוצה אנונימית ,אלא כאישים פרטיים שחובת הקודש רובצת על כתפיהם .המוסר כאן הוא שכל יהודי הוא "כהן" במובן מסוים במעשיו שלו ,ועליו לנהוג כאילו שמו מפורש בתורה בכל רגע ורגע ,מתוך ידיעה שמעשיו נמדדים לפי הדרגה האישית אליה נקרא. מתוך הצלילה אל עומק דברי רבותינו בפרשת המינוי של בני אהרן ,אנו יוצאים עם תובנות בהירות המלוות אותנו אל מעשה היומיום והנהגת האדם. ראשית ,נלמד כי ה"ייחוס" אינו חזות הכל .כפי שביאר רבי אברהם אבן עזרא ,ייתכן שהיו לאהרן בנים נוספים שנשארו במעמד לויים ,ומכאן שהאדם נמדד לפי מעשיו והכנתו האישית לקדושה ,ולא רק לפי זכות אבותיו. שנית ,נסיק כי לכל אדם ישנו "שם" וייעוד ספציפי בעבודת ה' .הפירוט המדויק של

682

הווצת תשרפ

ארבעת הבנים מלמד שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ בעבודה קולקטיבית ,אלא בקשר אישי עם כל יהודי ויהודי לפי כוחותיו המיוחדים.

עיקר העניין: הקושי בכפילות שמות בני אהרן בפרשתנו ,לאחר שכבר נמנו בפרשת וארא ,מיושב על ידי רבי אברהם אבן עזרא בחידוש מפתיע :ייתכן שהיו לאהרן בנים נוספים חוץ מארבעת אלו .התורה חזרה ופירטה את שמותיהם כדי להדגיש שרק נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר ,נבחרו לכהן לה' מתוך כלל בניו .המשך חכמה הוסיף כי מינוי זה היה הכרחי כדי להגדיר את שושלת הכהונה לדורות ,ומו"ר הגר"א וייס ביאר שחלות שם הכהן נוצרה דווקא מכוח המינוי המפורש בפרשה .בכך מתבאר שכל מילה בתורה מדודה :החזרה על השמות לא באה ללמדנו יוחסין ,אלא לציין את הבחירה האלוקית האישית שרוממה את הארבעה הללו למדרגת משרתי הקודש ,והוציאה את האחרים מכלל זה. במעמד הנשגב של הקמת הכהונה בישראל ,מופיעה תמיהה פרשנית עתיקה: מדוע חוזרת התורה ומפרטת את שמות בני אהרן ,והרי כבר נמנו בתולדותיו? רבי אברהם אבן עזרא חושף בפנינו פתח למחשבה נועזת ,לפיה ייתכן שבין דפי ההיסטוריה נותרו "בנים אחרים" לאהרן הכהן שלא זכו להימנות עם משרתי הקודש .בירור זה מוביל אותנו אל יסודות הבחירה והייעוד; לא כל מי שנולד לבית אהרן נתקדש בכהונה ,אלא רק אלו ששמם נחקק במפורש בדברי האלוקים – נדב ואביהוא ,אלעזר ואיתמר .רבותינו האחרונים ,מהמשך חכמה ועד גדולי זמננו מו"ר הגר"א וייס והראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ,העמיקו בחקירה זו ולימדונו כי הכהונה אינה ירושה ביולוגית מקרית ,אלא קדושה המתחוללת מכוח מינוי אישי וקריאה בשם .הסוגיה כולה מציירת את המצפן המוסרי של היהודי :ההבנה כי הקרבה אל הקודש דורשת עבודה עצמית ומוכנות ,וכי כל אדם הוא עולם מלא שתפקידו בעולם נמדד לא רק לפי מוצאו ,אלא לפי אותה קריאה אלוקית המייעדת לו את מקומו המיוחד בהיכל ה'.