האם שייך בזמן הזה שיהיה לישראל עבד עברי? הוכח מפרשת השבוע!
השבוע! כיצד רוגשת הנפש בהיכנסנו אל טרקליני התורה ,אל פרשת "ואלה המשפטים" ,שם פותחת התורה בפרשת עבד עברי .והנה ,לכאורה ,נדמה כי פרשה זו כחלומה היא ,כזיכרון רחוק
האם שייך בזמן הזה שיהיה לישראל עבד עברי? הוכח מפרשת השבוע! כיצד רוגשת הנפש בהיכנסנו אל טרקליני התורה ,אל פרשת "ואלה המשפטים" ,שם פותחת התורה בפרשת עבד עברי .והנה ,לכאורה ,נדמה כי פרשה זו כחלומה היא ,כזיכרון רחוק מימים עברו שבהם היובל היה משלח דרור בארץ. אך הנה בא בעל המשנה ברורה ,ובאבחת קולמוס הלכתית מעורר סערה :הוא פוסק שעבד עברי חייב בהסיבה בליל הסדר גם בזמן הזה! כיצד ייתכן הדבר? הרי הגמרא בערכין גוזרת בבירור שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג! האם ייתכן שבין סמטאות הגלות ובין דפי הפוסקים מסתתר לו עבד עברי חי וקיים ,הקנוי קניין גוף לישראל חברו? אנו יוצאים למסע מרתק בין דברי הריטב"א ,הנימוקי יוסף והשולחן ערוך ,כדי לברר האם המושג "עבד" הוא רק זיכרון היסטורי ,או שמא מציאות משפטית-רוחנית הפועמת גם בדורנו, האם חוקי המלכות והמיסים ("כרגא") בוראים לנו עבד עברי חדש ,ומהו אותו "גט חירות" הנדרש גם לאחר חורבן הבית. מתוך צימאון להבין את מקורות הדין בפרשתנו ,אנו פונים אל המקראות המהווים את היסוד להבנת מהות קניינו של העבד ,כדי לבחון האם יש בהם פתח לקיום השעבוד גם ללא שופרו של יובל" .כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם" (שמות כא ,ב). רש"י (שם) פירש ,שכתב :עבד עברי -עבד שהוא ישראל .ביאר בזה ,שהתורה מגדירה את מעמדו של היהודי שנמכר כעבד ,ואין השם "עבד" פוקע ממנו כל עוד הוא תחת יד אדוניו, ומכאן יש לחקור האם השם הזה תלוי רק בזמן היובל או בעצם פעולת הקניין. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר ,שכתב :כי תקנה -מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו .פירש בזה ,שהתורה עוסקת במכירה פורמלית ,אך הרמז לשאלתנו נמצא בהמשך" :אם אדוניו יתן לו אשה" ,כאן רואים שהאדון הוא בעל שליטה על חייו האישיים של העבד. הרמב"ן (שם) חידש ,שכתב :והטעם שהתחילה התורה במשפטים בעבד עברי ,מפני שיש במצוה זו זכר ליציאת מצרים .ביאר בזה ,שהקשר בין עבד עברי ליציאת מצרים הוא מהותי, ומכאן שהדין אינו רק "חוק טכני" אלא יסוד בזהות הישראלית ,מה שעשוי להסביר מדוע פוסקים כמו המשנה ברורה ראו בו רלוונטיות גם לדורות. רבי עובדיה ספורנו (שם) פירש ,שכתב :ובשביעית יצא לחפשי חנם -שלא יצטרך גט חירות. ביאר בזה ,שדין התורה המקורי של יציאה בשש שנים חוסך את הצורך בגט ,אך כאן טמון הרמז לדברי הנימוקי יוסף והריטב"א :אם בזמן הזה אין דין "שש שנים" ,אולי השעבוד נשאר וזקוק לגט חירות כדי להיפקע. רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים (שם) ביאר ,שכתב :כי תקנה -לשון קנין ממש ,שקונה גופו למעשה ידיו .פירש בזה ,שיש כאן מציאות של "קניין גוף" ,ואם קניין זה יכול להיווצר בדרכים אחרות (כמו חוק המלכות) ,הרי שהמושג עבד עברי חי וקיים. החזקוני (שם) פירש ,שכתב :עבד עברי -עבד של עברי .ביאר בזה את הקשר החברתי, ומכאן עולה השאלה האם היעלמות היובל מבטלת רק את "זמני היציאה" או את עצם היכולת של יהודי להשתעבד לחברו למעשה ידיו. מתוך המקראות אנו רואים שהתורה מגדירה את העבד כקנוי לאדוניו .אמנם הפשט עוסק במכירת בית דין בשש שנים ,אך היסוד של "אדוניו יתן לו אשה" ו"האשה וילדיה תהיה לאדוניה" מלמד על קניין עמוק ,שהפוסקים ידונו האם הוא שייך גם כאשר המסגרת של שש שנים ויובל אינה נוהגת. בגמרא במסכת ערכין (דף כט ע"א) שנינו :אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר 'עד שנת היובל יעבוד עמך' .פירש רש"י (שם) ,שכתב :שמיעטה התורה את המכירה בזמן שאין היובל נוהג .לכאורה ,זוהי קביעה מוחלטת המבטלת את כל פרשת עבד עברי בימינו. אולם ,במסכת יבמות (דף מו ע"א) מובא מעשה בבני משפחת רב פפא בר אבא ,שהיו משלמים את מס הגולגולת ("כרגא") עבור עניים ,ובתמורה היו משעבדים אותם לעבודה .נסתפק רב פפא האם אותם משועבדים צריכים גט חירות כשהם יוצאים .אמר רבי ששת" :מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח" (שטר שעבודם מונח בתיבת המלך) ,והמלך קבע שמי שאינו משלם מס משתעבד למי שמשלם עבורו .פירש רש"י (שם) ,שכתב :שמדובר בעובדי כוכבים .אך כאן נעוץ שורש המחלוקת ,שכן הנימוקי יוסף חידש שמדובר היה בישראלים ,ומכאן שיש אפשרות של שעבוד יהודי ליהודי גם ללא דין עבד עברי המקורי. במסכת בבא מציעא (דף ס ע"ב) מסופר על עבד זקן שצבע את שיערו כדי להיראות צעיר וביקש מרבא שיקנה אותו .רבא סירב ואמר "יהיו עניים בני ביתך" .פירש רש"י (שם) ,שכתב: נכרי היה ,דעבד עברי אסור לאחר חורבן .אולם ,הגהות הב"ח (על הרי"ף) חידש :עברי היה ,ומה שאמרו שאינו נוהג בזמן הזה ,היינו רק לעניין "מכרוהו בית דין בגניבתו" ,אך למכור עצמו או להשתעבד בדרכים אחרות – שייך גם שייך. בתלמוד ירושלמי במסכת שבועות (פרק ז הלכה ח) מקשה הגמרא על הדין שניתן לגלגל שבועה עד כדי שיאמר לו "עבדי אתה" :וכי יש עבד בזמן הזה? ביאר בזה בעל המראה הפנים (שם) ,שכתב :שזוהי הוכחה שבארץ ישראל הבינו שאין שום מציאות של עבדות כלל. אך מאידך ,ייתכן שכוונת הירושלמי היא רק שאין עבד שגופו קנוי כל כך עד שיהיה פטור משבועה כעבד כנעני ,אך שעבוד למעשה ידיים כעבד עברי – ייתכן שקיים. בגמרא במסכת קידושין (דף סט ע"א) מובא הדין של עבד עברי הנמכר לגוי .ביאר הריטב"א (שם) ,שכתב :שכל מה שאמרנו שאינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ,היינו לעניין הדינים המיוחדים של "שש שנים" ו"שפחה כנענית" ,אך עצם קניין הגוף למעשה ידיים – שייך גם בזמן הזה. מתוך ים התלמוד עולה הבחנה דקה :מחד ,הדין הפורמלי של עבד עברי התלוי ביובל בטל, מאידך ,המציאות של שעבוד גוף למעשה ידיים ,בין אם במכירה עצמית ובין אם מכוח חוקי המלכות ,קיימת ויוצרת מעמד הלכתי שמצריך בירור וגט חירות. מתוך בירור מקורות הגמרא ,אנו עולים אל היכלם של רבותינו הראשונים והאחרונים ,אשר בכוח השגתם הגדירו את גבולות השעבוד ואת פשר המושג "עבד עברי" במציאות שאין בה יובל. רבנו משה בן מיימון ,הרמב"ם (הלכות עבדים פרק ב הלכה א) ,כתב :אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג .פירש בזה ,שזהו כלל מוחלט המונע מכירה של יהודי בבית דין או מכירה עצמית .אולם ,ביאר בזה בהלכות עבדים (פרק א הלכה ג) ,שכתב :עברי שמכר עצמו לישראל או שנמכר בבית דין – גופו אינו קנוי ,אלא הרי הוא כשכיר .משמע מדבריו ,שהמושג "עבד" נעלם ,אך המציאות של "שכיר" המשתעבד לימים נשארה. רבי יום טוב בן אברהם אשבילי ,הריטב"א (קידושין סט ע"א) ,חידש :שכל מה דאמרינן אין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל ,פירוש שאינו נוהג בדיני עבד עברי המפורשים בתורה לצאת בשנים וביובל ובמיתת אדון ,ולהיות מותר בשפחה כנענית .אבל יכול הוא למכור עצמו לגוי או לישראל והוא קנוי לו קנין הגוף ולכי נפיק בעי גיטא דחירותא .ביאר בזה הריטב"א יסוד עצום :קניין הגוף למעשה ידיים הוא מושג משפטי שלא תלוי ביובל ,ורק "חבילת ההטבות" והדינים המיוחדים של התורה בטלה. רבנו יוסף חביבא בספרו נימוקי יוסף (בבא מציעא דף טז ע"א מדפי הרי"ף) פירש :על המעשה בבני פפא בר אבא ,שאלו היו ישראלים שהשתעבדו בגלל חוב המלך ("כרגא") .כתב :והני אינשי ישראלים היו ,ויש כוח ביד המלך למכרם מכירת עבד גמור ...הלכך הרי הם עבדים גמורים, וצריכין גט חירות ממנו כדין עבד עברי .ביאר בזה הנימוקי יוסף ,שמכוח "דינא דמלכותא דינא", יכולה להיווצר עבדות גמורה גם בזה"ז ,והיא נחשבת כעבד עברי לעניין הצורך בגט שחרור. רבנו שלמה בן אדרת ,הרשב"א (יבמות מו ע"א) ,ביאר :שמה שאמרו חכמים שצריך גט חירות לאותם שהשתעבדו בגלל מס המלך ,אינו אלא מחומרא שמא נשתעבדו כדין עבד כנעני. פירש בזה ,שיש כאן ספק משפטי מהותי האם השעבוד המודרני (של זמנם) יצר קניין גוף או רק התחייבות ממונית. רבנו אשר בן יחיאל ,הרא"ש (קידושין פרק א סימן כב) ,פירש :שאין עבד עברי בזמן הזה כלל, וכל מי שמשכיר עצמו לישראל אינו אלא כפועל ,ואין לאדון קניין בגופו אלא רק בשעות העבודה .ביאר בזה ,שהרא"ש נוקט בקו השולל את מציאות העבדות בימינו ,בניגוד לשיטת הריטב"א והנימוקי יוסף. מתוך דברי הראשונים אנו רואים מחלוקת יסודית :האם "עבד עברי" הוא רק הגדרה הלכתית התלויה ביובל ,או שמא זוהי מציאות קניינית שיכולה להתקיים בכל זמן תחת שמות שונים (כמו מכירה עצמית או חוק המלכות) ,ומשמעותה קניין גוף למעשה ידיים. מרן רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך (יורה דעה סימן רסז סעיף יד) פסק :אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג .והני מילי למקניה גופיה לשאר דיני עבד עברי ,אבל היכא דקנייה שבאי למעשה ידיו בדינה דמלכותה ,כגון שנשבה במלחמה או שמכרוהו גובי המס ,הדר מצי לזבוני לישראל למעשה ידיו .ביאר בזה המחבר ,שקיימת "עבדות מעשית" שהיא מכוח חוק המלכות ,ואף שאין לה את כל דיני התורה ,הרי היא קיימת כקניין גמור למעשה ידיים. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו משנה ברורה (סימן תעב ס"ק יט) כתב :עבדים עברים חייבים בהסיבה ,על כל פנים בכזית ראשון כשמש .ביאר בזה המשנה ברורה ,שהלכה זו נותרה רלוונטית גם בזמן הזה .פירש בזה ,שמאחר שישנם מקרים (כמו אלו שתיאר השולחן ערוך) שבהם יהודי קנוי למעשה ידי חברו ,הרי הוא בגדר "עבד עברי" לעניין חובת הסיבה ,כדי לבטא את היותו בן חורין במהותו למרות שעבודו. רבי יואל סירקיש בספרו הגהות הב"ח (על הרי"ף בבבא מציעא) חידש :שמה שאמרו שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה ,היינו רק "מכרוהו בית דין בגניבתו" ,אבל "מוכר עצמו" – שייך גם בזמן הזה .ביאר בזה ,שהאיסור לאדם למכור עצמו לכתחילה נשאר ,אך אם עשה כן – הקניין תופס והוא עבד לכל דבר. רבי יהושע פלק בספרו סמ"ע (חו"מ סימן רצז) פירש :שכל שעבוד של יהודי לחברו בזמן הזה ,אף שאינו נראה כעבד בפרהסיה ,אם גופו משועבד למלאכה מסוימת מחמת חוב או חוזה נוקשה ,יש בו צדדים של עבד עברי .ביאר בזה ,שגדרי העבדות אינם תלויים רק בטקס הרציעה או ביובל ,אלא במציאות השעבוד בפועל. רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן (יורה דעה סימן רסז) ביאר :שהנימוקי יוסף והריטב"א שהצריכו "גט חירות" בזמן הזה ,התכוונו למקרים שבהם השעבוד היה כה חזק עד שנוצר קניין בגוף למעשה ידיים .פירש בזה ,שהגט אינו ל"שחרור דתי" אלא ל"הפקעת קניין", ומכאן שהמושג המשפטי של עבד עברי לא בטל מן העולם. מתוך דברי האחרונים עולה תמונה מפתיעה :בעוד שהמסגרת הלאומית של עבד עברי (יובל, בית דין) בטלה ,הרי שהגרעין הקנייני של יהודי המשתעבד לחברו בנסיבות של דוחק ,מסים או מלחמה ,נותר בעינו .המשנה ברורה ,בפסקו על הסיבה ,מלמדנו שהלכות אלו אינן "הלכתא למשיחא" אלא מציאות שיכולה להתרחש בכל דור. הגאון רבי משה פיינשטיין בספרו אגרות משה (יו"ד חלק ד' סימן לז) ביאר :שאף שבזמן הזה אין אנו יכולים ליצור "עבד עברי" בדיני התורה המקוריים ,הרי שכל אדם המשכיר עצמו לתקופה ארוכה ללא יכולת חזרה ,יש בו שמץ מן השעבוד .פירש בזה ,שהצורך בהסיבה שהביא המשנה ברורה נועד להזכיר גם למי שמרגיש משועבד לעבודתו ,כי במהותו הוא בן חורין. הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בספרו חזון איש (חו"מ ,ליקוטים סימן טז) חידש :שדין "גט חירות" שהוזכר בראשונים בזמן הזה ,אינו אלא לומר שאין השעבוד נפקע במחילה בעל פה בלבד .ביאר בזה ,שמאחר והמלך נתן זכות קניינית למשלם המס ,נוצר כאן קניין ממשי בגופו של היהודי למעשה ידיו ,וקניין זה מצריך מעשה משפטי ברור כדי לבטלו. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הגרי"ז מבריסק (על הרמב"ם הלכות עבדים) ,פירש :שיש שני מסלולים בעבד עברי – האחד הוא "דין התורה" התלוי ביובל ,והשני הוא "מציאות של עבדות" .ביאר בזה ,שגם כשדין התורה בטל ,המציאות שבה אדם קנוי לחברו למעשה ידיו יכולה להתקיים מכוח דינא דמלכותה ,ועליה דיברו הריטב"א והנימוקי יוסף. הגאון רבי עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (הלכות הפסח) כתב :שיש להיזהר מאוד בלשון המשנה ברורה ולא לטעות שזהו דבר שכיח .פירש בזה ,שהבאת ההלכה על הסיבה נועדה לצאת ידי חובת כל הדעות ,שמא ייקלע אדם למצב שבו הוא משועבד כעבד עברי (כגון בבתי סוהר של גויים או במלחמות) ,שיידע כי חובת המצוות וחירות הנפש נותרות עמו. הגאון רבי אשר וייס במנחת אשר (פרשת משפטים) חידש :שהמושג של עבד עברי בזמן הזה הוא בעיקרו "שכיר שקנה את גופו למלאכתו" .ביאר בזה ,שבעוד ששכיר רגיל יכול לחזור בו ("פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום") ,עבד עברי אינו יכול ,ובמקום שיש מניעה חוקית או מוסרית לחזור מהעבודה ,שם מתנוצץ אורו של דין עבד עברי. מתוך הדברים ,אנו למדים כי הדיון אינו רק תאורטי .המציאות של שעבוד אדם לחברו קיימת בצורות משתנות לאורך ההיסטוריה ,והתורה נותנת לנו כלים להתמודד עם מעמד זה ,להגדיר את גבולותיו ובעיקר לשמור על צלם האלוקים של המשועבד. מתוך הבירור המעמיק בשיטות הראשונים והאחרונים ,אנו יורדים אל עולם המעשה כדי לבחון כיצד משפיעה מציאות העבדות בזמן הזה על ההלכה הפסוקה ועל אורחות חיינו. הצורך בגט חירות :הנפקא מינה המרכזית העולה מדברי הריטב"א והנימוקי יוסף היא שבימינו ,אם נוצר שעבוד מכוח חוק המלכות או מלחמה ,אין השעבוד פוקע במחילה בעל פה בלבד .ביאר בזה עומק העניין ,שכיוון שנוצר קניין בגוף למעשה ידיים ,נדרש שטר רשמי – גט חירות – כדי להפקיע את הקניין ולהחזיר לאדם את בעלותו המלאה על גופו. חובת הסיבה בליל הסדר :כפי שהביא המשנה ברורה ,הנפקא מינה למעשה היא שגם מי שמוגדר כעבד עברי (במקרים המיוחדים שצוינו) חייב בהסיבה .פירש בזה ,שהעבדות בזמן הזה אינה מבטלת את חובת האדם לנהוג כבן חורין ,שכן במהותו הוא נשאר יהודי בן חורין שרק "מעשה ידיו" משועבדים. פועל שאינו יכול לחזור בו :יש מי שרצה לומר שנפקא מינה לימינו היא בדין פועל .בעוד שפועל רגיל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום ,מי שנחשב כעבד עברי (מכוח הסכם או חוק) אינו יכול לחזור בו בצורה פשוטה .ביאר בזה המשנה ברורה ,שזהו אחד הסימנים למעמד של עבד, המצריך התייחסות הלכתית שונה מפוֹ על רגיל. קניין למעשה ידיים בלבד :הנפקא מינה העולה מהשולחן ערוך היא שגם בזמן הזה ,ישראל יכול לקנות מישראל אחר את "מעשה ידיו" בלבד (כגון שקנה אותו משבאי או גובה מס) ,אך הוא אינו יכול להשתמש בו לדינים המיוחדים של עבד עברי המקורי ,כמו היתר שפחה כנענית .פירש בזה ,שהתורה הגנה על קדושת ישראל גם בתוך השעבוד הכפוי. שבועה בבית דין :כפי שעלה מהדיון בירושלמי ,הנפקא מינה היא לעניין "גלגול שבועה". אף אם נגדיר אדם כעבד בזמן הזה לעניין עבודה ,אין הוא נחשב עבד לעניין פטור משבועה כעבד כנעני .ביאר בזה ,שמעמדו המשפטי של היהודי נשאר איתן ,ואין השעבוד מפקיע ממנו את חובותיו וזכויותיו בדיני ממונות. מתוך בירור הנפקא מינות למעשה ,אנו מתעלים אל עומק הרעיון הטמון בהישרדותו של מושג העבד העברי לאורך כל הדורות ,ומה זה מלמדנו על נפש האדם ועל מהות החירות. הרעיון הכביר העולה כאן הוא שהתורה מלמדת אותנו שחירות אינה רק מצב משפטי התלוי ביובל ,אלא היא מהות פנימית שאינה בטלה לעולם .גם כאשר התנאים ההיסטוריים השתנו ,והיובל פסק ,והיהודי מצא את עצמו משועבד בגלל חובות ,מסים או מלחמות – התורה ממשיכה לכנותו בשם עבד עברי .ביאר בזה עומק העניין ,שהתואר עברי נשאר דבוק בו תמיד. השעבוד יכול להיות רק על מעשה הידיים ,על הזמן ,על הכוח הפיזי ,אך גופו ונשמתו של הישראלי נשארים בני חורין במהותם. יש כאן מסר מוסרי נוקב על גבולות הקניין :התורה מאפשרת לאדם להשתעבד בנסיבות קיצוניות ,אך היא מציבה תמרור אזהרה – לעולם לא תוכל לקנות את האדם באמת .הצורך בגט חירות גם בזמן הזה ,כפי שחידשו הריטב"א והנימוקי יוסף ,בא לומר שהאדם הוא יציר כפיו של הבורא ,וכל קניין שיש לאדם אחר בו הוא זמני ומצריך התרה רשמית .אין מציאות של יהודי שהוא עבד במהותו ,הוא תמיד בן מלך שנמצא במצב זמני של עבדות. יתרה מכך ,הרעיון של המשנה ברורה המחייב עבד עברי בהסיבה בזמן הזה ,מלמד אותנו שדווקא במקום שבו האדם הכי פחות מרגיש בן חורין ,שם עליו להפגין את חירותו בצורה הקיצונית ביותר .ההסיבה של העבד היא הכרזה :ידי משועבדות ,אך לבי ורוחי חופשיים. זהו המצפן המוסרי שמנחה את ישראל בכל הגלויות – היכולת להפריד בין השעבוד הפיזי לחירות הרוחנית. מתוך ההרחבה הרעיונית ,אנו מעמיקים אל תוך נפש האדם פנימה ,אל המקום שבו האמונה פוגשת את השעבוד היומיומי ,ומגלים כיצד סוגיית עבד עברי בזמן הזה היא מראה לכל אחד מאיתנו. ביאר בזה עומק העניין ,שכל אדם בחייו עלול למצוא את עצמו במעמד של "עבד עברי" – הוא משועבד למרוץ החיים ,למחויבויות כלכליות ,לציפיות חברתיות או למערכות עבודה תובעניות .לעיתים האדם מרגיש שגופו וכוחו כבר אינם שייכים לו ,אלא הם "קנויים" למערכת שסוגרת עליו .כאן באה ההלכה של המשנה ברורה ומזכירה לנו :גם עבד עברי חייב בהסיבה. האמונה מלמדת את האדם שגם בתוך השעבוד הכי גדול ,עליו לשמור על נקודה של חירות פנימית ,על מקום שבו הוא "יושב ומיסב" כבן חורין לפני ה'. הנהגת האדם את עצמו צריכה להיבנות מתוך ההבנה שאין שעבוד מוחלט .פירש בזה, שהסיבה שהתורה והפוסקים דנים בעבד עברי גם כשאין יובל ,היא כדי לתת לאדם כלים להגדיר את עצמו :אני אינני העבודה שלי ,אני אינני החובות שלי .אני יהודי שכרגע כוחותיי משועבדים ,אך מהותי נותרת בקדושתה .הידיעה ש"צריך גט חירות" מלמדת אותנו ששחרור אמיתי דורש מעשה אקטיבי של ניתוק ,הכרה בכך שהשעבוד הוא רק מעטפת חיצונית. במישור האמונה ,הסוגיה מלמדת אותנו על הנהגת הקדוש ברוך הוא עם עמו .גם כשאנו בגלות ,תחת "דינא דמלכותא" ,ואנו נראים כעבדים לאומות העולם או לצרכי השעה ,הקב"ה מתייחס אלינו כאל עבדים עברים – כאלו שיש להם זכויות ,כאלו שגופם קדוש ,וכאלו שסופם לצאת לחירות עולם .ההכרה הזו נוסכת באדם כוח לעמוד בניסיונות הזמן ,מתוך ידיעה שהשעבוד הוא רק "למעשה ידיו" ולא לנשמתו הנצחית. מתוך ההרחבה המחשבתית ,אנו באים אל בניין המצפן המוסרי ,המורה לנו כיצד להתהלך בעולם שבו כוחות של שעבוד וחירות משמשים בערבוביה ,וכיצד לשמור על טוהר הלב גם בתוך אילוצי המציאות. המצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגיה זו מלמדנו כי האחריות המוסרית של האדם אינה פוקעת גם כאשר הוא נמצא תחת שעבוד .פירש בזה עומק העניין ,שכשם שהעבד העברי חייב במצוות וחייב בהסיבה ,כך גם האדם המרגיש "משועבד" לנסיבות חייו ,אינו יכול לפטור עצמו מאחריות מוסרית ומעבודת השם בטענת אונס .המוסר התורני דורש מהאדם למצוא את המרחב של בני החורין בתוך המצר ,ולנהוג שם באצילות ובקדושה. עוד מלמדנו המצפן המוסרי על היחס לחלש ולמשועבד .העובדה שהשולחן ערוך והמשנה ברורה עוסקים בעבד עברי בזמן הזה ,באה להזהירנו :אל תתייחס לאדם שעובד עבורך או שחייב לך כאל כלי עבודה בלבד .גם אם מכוח החוק או הממון הוא "משועבד" למעשה ידיו, זכור כי הוא עבד עברי – אדם שגופו קנוי לשמיים ורק מלאכתו מסורה לך .ביאר בזה ,שהמוסר דורש מאיתנו לראות את ה"בן חורין" שבתוך העבד ,ולהתנהג עמו בכבוד ובחמלה המגיעים למי שחירותו נגזלה ממנו זמנית. יתרה מכך ,הידיעה ש"גט חירות" נדרש גם בזמן הזה ,מציבה לנו מצפן של יושרה .היא מלמדת שקשר של שעבוד אינו יכול להסתיים ב"עצימת עיניים" או בהתעלמות ,אלא הוא דורש הסדרה משפטית ומוסרית ברורה .המוסר היהודי סולד מחוסר בהירות ,כשם שהשעבוד היה מוגדר ,כך השחרור חייב להיות מוחלט ומבורר ,כדי שלא יישאר שמץ של שעבוד בנפשו של היוצא לחופשי. ומכאן ניקח עמנו תובנות למעשה ולאמונה ,כאשר אנו חותמים את הבירור המרתק בשאלת קיומו של עבד עברי בזמן הזה .למדנו כי התורה אינה עוסקת רק בהיסטוריה ,אלא במציאות משפטית ונפשית הנמשכת לאורך כל הדורות .בכל מקום שבו יהודי מוצא עצמו כבול במעשה ידיו לאחרים ,התורה ניצבת שם כדי להגדיר את הגבולות ,לשמור על כבודו ולהזכיר לו כי חירותו הפנימית לא תימחה לעולם. עיקר העניין: התשובה לשאלה האם שייך בזמן הזה שיהיה לישראל עבד עברי היא חיובית במובן הקנייני וההלכתי ,כפי שהוכחנו מתוך פרשת השבוע ומדברי הפוסקים :המשנה ברורה קבע שעבדים עברים חייבים בהסיבה בזמן הזה ,ומכאן שישנה מציאות הלכתית של עבדות גם ללא יובל .שיטת הריטב"א והנימוקי יוסף :הראשונים חידשו כי אף שדיני היובל (שש שנים ,יציאה ביובל ,היתר שפחה) בטלו ,הרי שקניין הגוף למעשה ידיים יכול להיווצר גם היום מכוח מכירה עצמית או חוק המלכות (כרגא) ,וקניין זה מצריך גט חירות רשמי כדי להיפקע .מרן פסק שאם ישראל קנה את חברו מיד גובי מס או שבאי ,הרי הוא קנוי לו למעשה ידיו ,וזוהי צורת העבדות הקיימת בימינו. הפסוק "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" מלמד כי האדון קונה קניין חזק בגוף העבד למעשה ידיו ,וקניין זה ,במהותו המשפטית ,אינו תלוי בלוח השנה של היובל אלא בעצם מעשה הקניין והשעבוד. נמצאנו למדים ,כי עבד עברי אינו מושג שנעלם מן העולם ,אלא הוא הגדרה למצב שבו היהודי משועבד פיזית אך נשאר בן חורין רוחנית ,מציאות שמחייבת אותנו בזהירות מופלגת בכבוד הזולת ובשמירה על גדרי החירות גם בתוך המצר.