מן המצר אל המרחב: סוד התפילה הנשמעת האם יש להעדיף שליח !ציבור שיש לו צרות? הוכח מפרשת השבוע

אחרות, כאלה שאינן נולדות מן הנוסח אלא מן החיים עצמם. תפילה שבוקעת ממקום שבו האדם אינו עומד יציב על רגליו, אלא נשען, נזקק, חסר. התורה אינה מתעלמת מן ההבדל הזה, אלא להפך, היא טורחת לציין אותו ולהבליטו, כאילו לומר שיש הבדל מהותי בין קול

יש תפילות שנאמרות מן השפה ולמעלה, מסודרות, מדויקות, שוות לכל נפש, ויש תפילות אחרות, כאלה שאינן נולדות מן הנוסח אלא מן החיים עצמם. תפילה שבוקעת ממקום שבו האדם אינו עומד יציב על רגליו, אלא נשען, נזקק, חסר. התורה אינה מתעלמת מן ההבדל הזה, אלא להפך, היא טורחת לציין אותו ולהבליטו, כאילו לומר שיש הבדל מהותי בין קול .העולה מתוך שלווה לבין קול העולה מתוך מצר בפרשת השבוע מתוארת צעקה שאינה מתוכננת ואינה מנוסחת, אלא נולדת מתוך עומק ."השעבוד. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה תומש תשרפ הפסוק חוזר ומדגיש שהצעקה עלתה מן העבודה עצמה, מן הדוחק, מן העומס, מן החיים הקשים. ומתוך כך עולה תמיהה עמוקה. האם יש לתפילה הבאה מתוך צרה כח מיוחד שאינו קיים בתפילה רגילה. האם השבר, החסרון, העניות והדחק יוצרים כלי פתוח יותר .לקבלת תפילה ומכאן מתרחבת השאלה מן הפסוק אל הנהגת הציבור. כאשר ציבור נצרך לרחמים, לעצירת גשמים, לגזירות, לחולי או לצרה כללית, האם די בשליח ציבור הבקי בנוסח, בעל קול נאה ומעמד מסודר, או שמא יש מעלה מיוחדת בכך שהעומד לפני התיבה יהיה אדם שטעם בעצמו צער, דחק ועניות, ושקולו אינו רק קול של שליחות אלא קול של חיים נשברים .המבקשים רחמים האם התפילה נמדדת ביופיה ובסדריה, או שמא במידת האמת שממנה היא יוצאת. האם הלב השבע יכול לבטא את צעקת הלב הרעב, או שדווקא הכלי השבור הוא זה שנכנס לפני ,המלך. זו איננה שאלה טכנית של הנהגת בית הכנסת, אלא בירור עמוק על טבעה של תפילה על היחס שבין שברון לב לקרבת אלקים, ועל מקומו של הצער לא כערך לעצמו, אלא כפתח .שממנו בוקעת תפילה שאינה נעצרת בשערים בפרשת השבוע נאמר "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן . הפסוק בנוי במכוון)(שמות ב כג "העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה בכפל לשון של מצר. תחילה "ויאנחו" ולאחר מכן "ויזעקו", ולבסוף מדגישה התורה פעמיים שצעקתם עלתה "מן העבודה". אין זו תפילה הבאה מתוך התעוררות רוחנית מופשטת, אלא .זעקה הנולדת מתוך לחץ החיים עצמם, מתוך גוף ונפש הנתונים בעומס, בשעבוד ובכאב הדגשה זו מורה שעצם מקור התפילה, היותה נובעת מן המצר, הוא חלק בלתי נפרד מן .הסיבה שעלתה ונשמעה , עמד על דיוק זה)(שמות ב כג רבנו חיים בן עטר, האור החיים הקדוש בפרושו על התורה (תהלים קיח "וכתב שכוונת הכתוב היא על דרך הכתוב "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה , ללמד שאחת מן התפילות המתקבלות ביותר היא תפילה הבאה מתוך צרה. ולזה אמר)ה הכתוב "ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה", פירוש שמצד שהיתה הצעקה באה ממיצר העבודה, עלתה ונכנסה לפניו יתברך. מדבריו מבואר שאין כאן תיאור נסיבתי בלבד, אלא .גילוי עיקרון, שתפילה שמקורה במציאות של דוחק ושברון לב יש לה כח מיוחד לעלות מתוך הפסוק ודברי אור החיים הקדוש מתברר שכבר בפרשת השבוע עצמה מונח היסוד להבחנה בין תפילה הנאמרת מתוך שגרה לבין תפילה הנולדת מתוך מצר. לא איכות המילים בלבד היא הקובעת, אלא המקום הנפשי שממנו הן יוצאות. וביסוד זה טמון המפתח לשאלה ההלכתית וההנהגתית, האם ובאיזו מידה יש לכך השלכה על זהותו של שליח הציבור, שהוא .פיו של הציבור כולו בשעת תפילה נאמר שתפילה של כל בני אדם נקראת)(דף קסה עמוד ב בזוהר הקדוש בפרשת וישלח גם לנשמה מגיע אוכל תפילה, אך תפילת העני היא תפילה העומדת לפני הקב"ה, שוברת שערים ופתחים, ונכנסת להתקבל בלא עיכוב. הזוהר מדגיש שאין זו תוספת מדרגה בלבד אלא שינוי מהותי במעמד התפילה, משום שתפילה זו יוצאת מכלי שבור. הכלי השבור אינו חיסרון אלא כלי קיבול .מיוחד, שאין בו מחיצות של גאוה, הרגל או שגרה, ולכן הוא פתוח לגמרי לקבלת השפע נתבאר יסוד עמוק עוד יותר, שמסכן קרוב למלך)(חלק ב פרשת יתרו סז א ובזוהר הקדוש . ולשאר בני אדם)(שמות כב כו "יותר מכולם, שנאמר "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני לפעמים שומע ולפעמים אינו שומע. וטעם הדבר משום שדירתו של הקב"ה היא בכלים (תהלים ", "קרוב ה' לנשברי לב)(ישעיה נז טו "השבורים, כמאמר הכתוב "ואת דכא ושפל רוח . מדברי הזוהר עולה שהקרבה אינה)(תהלים נא יט ", "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה)לד יט תוצאה של זכויות מרובות אלא של ביטול פנימי, והצער אינו ערך לעצמו אלא מצב שבו .האדם חדל להישען על עצמו ונעשה תלוי באמת תרגם יסוד זה להנהגה מעשית ברורה. כתב)(סימן רמח רבנו יהודה החסיד בספר חסידים שאם יש עצירת גשמים וצריכים רחמים, וכן בתפלת הגשם ביום שמיני עצרת ובהושענא רבה, אין ראוי להוריד לפני התיבה אדם שמח וביתו מלא, אלא אדם צעור, שאינו שמח, וביתו ריק ממזונות. ולא מי שיש לו אוצרות פירות וישמח אם תתייקר התבואה והפירות. והביא , ודרשו)(ירמיה יד ב "ראיה מן הפסוק "וצוחת ירושלים עלתה ואדיריהם שלחו צעוריהם למים חז"ל ש"צעוריהם" בוא"ו, מי שלבו צעור. מדבריו מבואר שאין כאן שיקול טכני בלבד, אלא תביעה של טהרת הלב והיעדר אינטרס. שליח ציבור צריך להיות מי שתפילתו נקיה מכל .חשש של רצון נסתר, ומי שחש בעצמו את החסרון אינו מתפלל מן החוץ אלא מן האמת מן הזוהר ומספר חסידים מתברר יסוד אחד רציף. תפילה מתקבלת אינה נמדדת ביופי הנוסח או בכשרון האמירה, אלא במידת השברון והאמת שממנה היא יוצאת. וכאשר שליח הציבור הוא אדם שידע צרה, עניות או דוחק, קולו נעשה כלי פתוח יותר לשאת את תפילת .הרבים, מפני שהוא עצמו עומד במקום שבו הלב קרוב ביותר לאחר שנתבררו היסודות נביא את נפקא מינות למעשה, שבהן מתורגמת הסוגיה מן העיון אל הנהגת הציבור בפועל. ומכאן נפקא מינה ראשונה, שבשעת צרה כללית כגון עצירת גשמים, גזירות, חולי או דוחק ציבורי, יש מעלה להעדיף שליח ציבור שלבו צעור, אדם שחווה חסרון וצער, מפני שתפילתו יוצאת מן המצר עצמו ונקיה מאינטרס, וכדברי ספר חסידים .שאין ראוי להעמיד מי ששמח באותה מציאות .ומכאן נפקא מינה שניה, שאין המעלה תלויה בעצם העניות החיצונית אלא במצב הלב אדם יכול להיות חסר ממון אך לבו גס ושבע, ואדם אחר יכול להיות מסודר יחסית אך לבו נשבר באמת. העיקר הוא כלי הלב ולא מצב החשבון, ולפיכך ההכרעה מסורה לשיקול דעת .של ציבור וחכמיו ומכאן נפקא מינה שלישית, שאין לפסול שליח ציבור הבקי בנוסח ובקול ערב כאשר אין תומש תשרפ אדם צעור הראוי לכך, שכן תפילת הציבור לעולם תפילה היא. אלא שבשעת דחק יש קדימות .למי שקולו נושא אמת של שברון, ולא ביטול גמור של שאר מעלות ומכאן נפקא מינה רביעית, שבבחירת שליח ציבור אין להעדיף מי שיש לו אינטרס סמוי בתוצאה המבוקשת, כגון בעל אוצרות פירות בתפילת גשמים, משום שתפילה שיש בה נגיעה .אישית עלולה להתעקם, ואילו תפילת מי שחסר באמת עומדת בישרות לפני המקום ומכאן נפקא מינה חמישית, שגם כאשר שליח הציבור עצמו אינו צעור, ראוי שיכוון את לבו להיכנס למקום של שברון וענוה, להרגיש את צרת הציבור כאילו היא שלו, כי סוף סוף .קבלת התפילה תלויה במקום הפנימי שממנו היא יוצאת ומכאן נפקא מינה שישית, להנהגת היחיד, שאף מי שאינו שליח ציבור ידע שתפילתו האישית בשעת צרה אינה תפילה פחותה, אלא פעמים שיש לה קדימות ומעלה, מפני שהיא .יוצאת ממקום שבו האדם אינו נשען על עצמו אלא פונה באמת אל הקב"ה התפילה איננה פעולה טקסית בלבד אלא מצב קיומי. יש אדם העומד לפני הקב"ה כשיש לו על מה להישען, על כוחותיו, על סדרי חייו, על יציבותו, ויש אדם העומד לפניו כשכל משענותיו נשמטו. ההבדל בין שתי העמידות הללו אינו רק בעוצמת הרגש, אלא בעומק ,הביטול. לב שאינו שבור עדיין מחזיק בתוכו מחיצות דקות של ביטחון עצמי, של הרגל של תחושת שליטה. לב שבור, לעומתו, פתוח לגמרי, אין בו דבר החוצץ בין הקריאה .לבין השמיעה חז"ל והזוהר אינם מבקשים לרומם את הצער כערך לעצמו, אלא לגלות שהצער חושף אמת. כאשר האדם שבע ושלו, תפילתו עלולה להיות נכונה אך חיצונית, מדויקת אך מרוחקת. כאשר הוא דכא ושפל רוח, אין לו מה להציג ואין לו מה להסתיר, ותפילתו נעשית פגישה. משום כך נאמר שהקב"ה שוכן בכלים השבורים, לא מפני השבר, אלא מפני האמת .שנגלית דרכו שליח ציבור העומד לפני התיבה איננו רק שליח טכני של המילים, אלא מייצג את מצב הלב של הציבור כולו. כאשר הציבור מצוי במצר, שליח שאינו מכיר מצר מימיו עלול לדבר בשם הציבור אך לא מליבו. ולעומתו מי שטעם חסרון, עניות, דוחק או כאב, נושא בקולו .מציאות אמיתית, והציבור מתלכד סביב קול שאינו משחק תפקיד אלא חי אותו ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: שתפילה אמיתית מתחילה במקום שבו האדם מפסיק להישען על עצמו ומוכן לעמוד באמת .לפני הקב"ה .שאין הצער מטרה, אך כאשר הוא בא הוא יכול להפוך לשער קרבה ולא למחסום .שבהנהגת ציבור אין די בכשרון ובסדר, אלא נדרשת התאמה פנימית למצב הלב של הציבור גם לנשמה מגיע אוכל ושכל אדם, גם מחוץ לתיבה, ידע שתפילתו מתוך אמת ושברון לב אינה תפילה חלשה .אלא תפילה קרובה עיקר העניין עיקר העניין ,הוא שתפילה מתקבלת אינה נמדדת בראש ובראשונה ביופיה, בקולה או בסידורה אלא במקום שממנו היא יוצאת. מן הפסוק בפרשת השבוע, מדברי אור החיים הקדוש, מן הזוהר ומספר חסידים, מתברר שתפילה הבאה מתוך צרה ושברון לב יש לה כח מיוחד לשבור שערים ולהיכנס לפני המקום. ומתוך כך בשעת דחק ורחמים יש מעלה להעמיד שליח ציבור שלבו צעור, לא מפני שהצער עדיף, אלא מפני שהאמת הנולדת ממנו יוצרת כלי פתוח להשראת שכינה. וכאשר הלב נשבר באמת, אין הוא מתרסק אלא נפתח, ואז קול אחד, פשוט ודל, נעשה שליח נאמן .לצעקת רבים ומעלה אותה לפני כסא הכבוד