?האם כאשר מזמינים אדם לעלות לתורה קוראים בשמו ובשם אביו ?ומדוע

שלמה נעצרת ונושאת עיניה אל אדם אחד העולה אל הבימה. רגע אחד לפני הברכה, עוד קודם שיפתח פיו לומר אשר בחר בנו, נשמעת קריאה. הקריאה איננה רק טכנית, מי יעלה עכשיו. היא נושאת שם. ולעיתים היא נושאת גם אב. פלוני בן פלוני. ובאותו רגע השאלה

יש רגע בבית הכנסת שבו התורה איננה רק ספר הנקרא בקול, אלא מעמד חי שבו קהילה שלמה נעצרת ונושאת עיניה אל אדם אחד העולה אל הבימה. רגע אחד לפני הברכה, עוד קודם שיפתח פיו לומר אשר בחר בנו, נשמעת קריאה. הקריאה איננה רק טכנית, מי יעלה עכשיו. היא נושאת שם. ולעיתים היא נושאת גם אב. פלוני בן פלוני. ובאותו רגע השאלה מתפרצת. מדוע דווקא כך. מה חסר אם יאמרו שלישי יעלה בכבוד. מה מוסיף שם האב. האם זו רק דרך למנוע טעויות ומריבות, או שיש כאן קומה עמוקה יותר, שבה השם הוא מפתח .לחיבה, לכבוד התורה, ולחלקו של אדם בעולמה של תורה תומש תשרפ המתח מתחדד כאשר רואים שהמנהגים חלוקים ומושרשים. יש מקומות שהקריאה בשם ובשם אביו היא דרך קבועה ויסודית, עד שחשו שבלעדיה חסר כבוד התורה וחסר כבוד העולה. ויש מקומות שתיקנו דווקא להימנע מקריאה פומבית בשם, לא מפני שהשם אינו יקר, אלא מפני שהקריאה בשם עלולה להביא לעוגמת נפש, לסירוב לעלות, ולביזיון שקט של התורה העומדת וממתינה. נמצא שהשם עצמו נעשה גם יסוד של כבוד וגם מקום של חשש. אותו מעשה ממש, לקרוא בשם, יכול להיחשב סמל של חיבה וכבוד, והוא עצמו יכול .להיחשב פתח למחלוקת ולקפידה ומכאן מסתעפים פרטים רבים. האם החובה היא לקרוא בשם בלבד, או דווקא בשם ובשם אביו. האם די ברמז. האם יש מקום לצרף שם משפחה. מה הדין כשיש שניים בשם אחד. האם טעם התקנה הוא למנוע אינצויי בלבד, או שיש בזה ענין מהותי של חיבור השם לתורה. ומה ,דינו של מנהג קדום שקיבל צורה שונה במקומות שונים, ועד כמה מותר לשנותו או להחזירו .כאשר שינוי קטן בנוסח הקריאה נעשה לסמל של נאמנות למסורת או חלילה להפרת גבול בפסוק הפותח את ספר שמות נאמר. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב .)(שמות א א "איש וביתו באו כתב. "ואלה שמות בני ישראל. אף על פי שמנאן בחייהם)(שם רש"י בפרושו על התורה בשמותם חזר ומנאן במיתתם להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם". ומתוך דבריו מתבאר שהשם איננו סימן טכני בלבד אלא לשון חיבה, שמי שחביב לפני המקום נקרא בשמו, ונמנה בשמו, והזכרת השם נעשית עצמה דרך גילוי קשר, כאדם .המונה אוצרותיו ומקפיד לומר את שמותיהם מפני שהם יקרים לו ביאר שעיקר כוונת התורה אינה לספר ידיעה חדשה מי)(שם הרמב"ן בפרושו על התורה ירד למצרים, שהרי כבר נודע הדבר בסוף ספר בראשית, אלא להעמיד פתיחה של זכרון ,האבות והבנים בדרך של שמות, כדי להראות שהגלות איננה מחיקת זהות אלא הופעתה והשם הוא צורת הקיום של היחיד בתוך הכלל. ומתוך זה ניכר שהשם נקרא לא רק כדי לזהות .את האדם, אלא כדי לקבוע את מקומו בתוך קדושת ישראל כתב שהזכרת השמות באה להודיע שכל אחד ואחד)(שם הספורנו בפרושו על התורה .ירד למצרים בשמו ובחשיבותו, ולא נתערבו עד שאבד זכרם, אלא נשארו במעלת שמותם ומתוך דבריו יוצא שהשם הוא ביטוי של חשיבות, וכאשר התורה מדגישה שמות, היא מלמדת שהאדם אינו נבלע בתוך ההמון, אלא עומד לפני המקום כיחיד בעל ערך, ועל כן גם בתוך .מעמד ציבורי יש מקום להזכרת שמו הוסיף לבאר שהזכרת)(שם רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש בפרושו על התורה ,השמות בפתיחה זו באה להודיע שמעלת ישראל היא שהם עומדים במדרגה של שמות .כלומר של צורה רוחנית קיימת שאינה מתבטלת, ואף בכניסה למצריים לא נשתנתה צורתם ומתוך זה מתברר ששמירה על שם ושימוש בשם הם שמירה על הצורה הפנימית, והקריאה .בשם נוגעת בשורש ההתקשרות של האדם אל קדושתו גם לנשמה מגיע אוכל ביאר שמטרת התורה בפתיחה זו להעמיד את ההמשך)(שם הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר כולו על יסוד בית יעקב, שכל אחד בא עם ביתו, והשם מציין את העצמיות, ואת השייכות למשפחה ולבית אב. ומתוך כך מובן מדוע מקום שיש קריאה לתורה, שהיא מעמד של כלל ישראל, יש משמעות להזכרת השם בצירוף בית האב, כי התורה עצמה תולה את הופעת .ישראל במצריים במבנה של שם, ובית, ואב רמז בראשי תיבות שבפתיחה זו קשר לתקנת הקריאה)(שם בעל הטורים בפרושו על התורה .של שניים מקרא ואחד תרגום, והדגיש שמי שלומד הסדר בקול נעים זוכה לאריכות ימים ומתוך רמז זה ניכר שפתיחת ספר שמות, שהיא פתיחת גלות וגאולה, נכרכה אצל קדמונים .ביסוד הקריאה הקבועה, והשמות נעשו שער להמשכת חיים של תורה בפה ובקול ביאר את ענין "במנין שמות" בדרך חיבה, שהזכרת שמו של)(שם רבנו החיד"א בספרו פני דוד אדם היא סימן קירוב ואהבה, ושנאה מתבטאת בכך שאדם מתקשה להזכיר שם שונאו ומעדיף כינוי או שם אביו, והאריך להביא ראיות מלשונות הכתובים אצל שאול ויהונתן, ומזה למד שבישראל חביבים הם שהקב"ה רוצה שיזכירו שמותם ויש לו נחת רוח בזכירת שמם. ומתוך דבריו מתברר כי עצם קריאת השם במעמד ציבורי היא פעולה של כבוד וחיבה, ואם כן כאשר קוראים אדם לעלות לתורה בשמו, יש בזה גילוי של חיבה לעולה וכבוד לתורה שמכבדת את העולים לה, אלא שמכאן גם יובן מדוע יש שחוששים לקריאה פומבית במקום שעלול להיות .סירוב או קפידה, כי אותה קריאה עצמה נעשית מבחן של כבוד או חלילה של בושה , נאמר בדיני קריאת התורה סדרי עליות כהן לוי וישראל)(דף נט ע״א בגמרא במסכת גיטין ומתוך לשון הסוגיה עולה שעצם הזמנת העולה היא חלק מתקנת הקריאה, אף שלא נתפרש שם במפורש אופן הקריאה. רש״י שם בפרושו על הגמרא מבאר שהסדרים נתקנו מפני דרכי שלום, ומתוך זה מתברר שעצם ההכרזה מי יעלה נועדה למנוע מחלוקת וערעור, ולא רק .לצורך טכני של זימון על קדמות המנהג לקרוא לעולה לתורה בשמו של האדם אפשר ללמוד ממה שכתב בסדר רב עמרם גאון סדר שני וחמישי וז"ל: ואמר שליח ציבור... הכל הבו גודל לאלוקינו ותנו כבוד .]'לתורה כהן קרב כהן פלוני בר פלוני הכהן, ואם אין שם כהן אומר ישראל קרב ישראל [וכו ...ועונין הציבור תורת ה' תמימה משיבת נפש המנהג הוזכר גם במחזור ויטרי לרבנו שמחה בן שמואל מוויטרי בסדר קריאת התורה, כן , וכן בדבריו של הרא"ש בגמרא במסכת גיטין ועוד)(מב, טו בדברי האור זרוע בהלכות שבת .ראשונים (פרק ג הלכה ה ד"ה הרב יישכר תֶּ מֶ ר בספרו עלי תמר על התלמוד ירושלמי בממסכת מגילה , שכתב וז"ל: ...שהרי ברוב גלויות ישראל קוראין להעולה בתורה בשם)ולא שבעה קרואין אינון ,אולם בנוסחאות שונות, מכאן שעיקרון לקרוא להעולה בתורה בשם הוא מתקופה מוקדמת מזמן המשנה והתלמוד. אכן בנוסחאות שונות קוראין לעולה. בטורקיה, בולגריה, איטליה וצפון אפריקה קוראין יעמוד שם הטוב פלוני ובצירוף שם משפחתו, למשל יעמוד שם הטוב תומש תשרפ רבי פלוני בינבנישתי. ובפרס יעמוד פלוני בלי שם אביו, ואם יש שני אנשים ששמותיהם ,פולין יעמוד פב"פ-שווים מצרפים גם שם המשפחה. ובתימן סיידי... פב"פ ברך, ובאשכנז .ובכהן ולוי מצרפין גם הכהן, הלוי כתב: מעלים לתורה)(או"ח סימן קלה סעיף יא, וכן באבן העזר סימן קכט סעיף יח מרן בשולחן ערוך .בשם העולה : שנוהגים לקרוא לעולה לתורה בשמו ובשם אביו יעמוד)'(או"ח סימן קל"ט סעיף ג וכתב הרמ"א פלוני בן פלוני, וז"ל הרמ"א: ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות, אבל אין קורין לו .בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני טעם החיוב לקרוא לעולה לתורה בשמו כתבו שהטעם הוא "משום)(רמז תב וכן המרדכי במסכת גיטין)(סימן תקעז הראבי"ה במגילה אינצויי כוהנים אהדדי, או לויים או ישראל", ומכאן שעל אף שנהגו לומר 'עמוד פלוני' הדבר .איננו הכרחי, ולכאורה כל דרך קריאה לעולה שתימנע אי הבנות ומריבות תהיה מקובלת כתב שהטעם הוא מאחר ובגלות היהודים קראו לעצמם)(או"ח סימן י"ב בשו"ת ישועות מלכו גם בשמות נוכריים לעיתים באילוצם של הגויים לפיכך יש לקרוא בביהכנ"ס בשם העברי לבל ישכחו את השמות היהודיים. וכתב עוד טעם שע"י קריאה לתורה בשם העברי הוא לא ישכח אותו, ואם ייתן גט לאשתו יכתוב גם את השם העברי ולא יבוא לפסול את הגט ולחשש .איסור אשת איש מבאר שיש בקריאה)(חלק תורת המנהגים סימן כא ר' יצחק דאנציג בספרו שו"ת בית יצחק בשם עניין מהותי, מכיוון שאי הזכרת שמו של אדם מהווה ביזיון, וז"ל: ואנו מכבדין את התורה בקרוא את העולין לה בשם של חיבה ואהבה, להראות שהם חשובים בעינינו, א"כ זהו ...כבוד התורה בעלות לה אנשים חשובים. ומצינו כזו בשו"ע דחשובי הקהל נקראין לס"ת ...והחשיבות היא אם קורין לאחד בשמו ובשם אביו... א"כ בהזכיר שמו פלוני וגם שם אביו ...הוא קריאה של חיבה : כתב וז"ל)(קומרנא, סימן קלט סע' ג רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין בספרו שולחן הטהור ,מן הראוי לדקדק הרבה כשקורין העולה לס"ת שיקראו אותו בשמו ובשם אביו בדקדוק גדול .כי שם כל ישראל ונפשו מרומז בתורה, ויש לו חלק בתורה, ע"כ ידקדק בזה , מבאר טעם המבוסס על ההלכה)(פרשת במדבר רבי הלל ליכטנשטיין בספרו מקרי דרדקי : שכשם שניתנה תורה על ידי)(ס"ק טז ומקור דבריו בדברי הלבוש שהביאו המשנה ברורה סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור, ועל כן בשעת קריאת התורה עומדים שלושה ,"הסגן שהוא עומד כביכול במקום הקב"ה, שהרי הוא מצָווה לקרות למי שהוא ישר בעיניו והשליח ציבור הוא הקורא והוא הסרסור במקום משה, והעולה לתורה הוא המקבלה במקום כל ישראל ובשליחותם". וכיון שקריאת התורה צריכה להידמות למתן תורה, והעולה לתורה הוא כנגד ישראל, נדרש לצורך העלייה לתורה להביא את ספר היוחסין שלו, וזאת על פי גם לנשמה מגיע אוכל שכתב: שלא זכו ישראל ליטול את התורה)(במדבר פרק א סימן תרפד המדרש בילקוט שמעוני ,אלא בשביל היוחסין שלהן. "מעתה שקריאת התורה ברבים היא דוגמת נתינתה לישראל אתי שפיר מנהג ישראל שצריך דווקא לקרות להעולה בשמו ובשם אביו, ככתוב למשפחותם ."ולבית אבותם המנהגים שלא לקרוא בשם (אלא פשוט לגשת לאדם בקרב קהילות הספרדים השתרש המנהג שלא להקפיד לקרוא בשם ולומר לו לעלות, או שהגבאי מחלק לפני הקריאה לכל אחד מהעולים המיועדים, טבלאות קטנות שכתוב עליהן .)מהי העלייה המיועדת כתב וז"ל: בעיה"ק ירושלים ת"ו לא נהגו)(סימן יג רבנו החיד"א זיע"א בספרו שו"ת חיים שאל שהש"ץ קורא לעולה בשמו בקול רם כמנהג חו"ל, רק השמש עד שלא סיים העולה שהוא קורא בתורה הולך אצל יחיד אחד ואומר לו שיעלה, ואם היחיד אינו רוצה לעלות מחמת איזה סיבה אומר לשמש שיקרא לאחר. וזה מצוי הרבה. וזו תקנת הראשונים שלא יהיה בכלל הקורין אותו ואינו עולה, וזמנין שאינו רוצה לעלות לטעם ידוע אצלו, ואם היו קורין בשם היה מוכרח לעלות ונמשכו קפידות, להכי תקנו שלא יקרא לעולה הש"ץ רק השמש יודיענו בינו לבינו, ואם רוצה שלא לעלות אינו עולה. וכן המנהג פשוט כידוע. אם כן חזינן מדברי רבו החיד"א זיע"א נראה שהמנהג המקובל והרצוי הוא לקרוא לעולה לתורה בשמו, אלא שתקנו .שלא לקרוא בשם מאחר "ומצוי הרבה" שמי שקוראים לו מסרב לעלות כותב שקרובו ה"ר שמואל)(רמז תב מנהג ה"ר שמואל מבייבר"ק: במרדכי גיטין על דף נט, א ,מבייבר"ק לא היה קורא לעולה בשמו, אלא מרמז לו שיעלה. לשיטת המרדכי שהובאה לעיל ,שמטרת הקריאה בשם היא דלמא אתי לאינצויי, ברור מדוע אין צורך לקרוא דווקא בשם ועל כן הוא כותב ש"אין חובה להזכיר כהן, ועוד אפילו שמו אין צריך להזכיר, אלא מרמז לו שיעלה". אמנם למעשה כותב המרדכי "דנהגו עתה לקרות בשם הקרואים". וכך כותב גם כתבתי דאין צריך לקרות)(אות ח הרמ"א בדרכ"מ סימן קלט אות א "עיין לעיל סימן קל"ה לעולה בשמו אלא ברמז בעלמא סגי, מיהו המנהג הפשוט בכל מקום לקרות יעמוד פלוני ."בן פלוני כותב: באי ג'רבא לא נהגו לקרוא העולים)(מילואים יט הרב מצליח מאזוז בספרו איש מצליח לתורה בשמותיהם, אלא יעמוד בעל שלישי, בעל רביעי בכבוד... אולם בתוניס נהגו לומר יעמוד השם הטוב פלוני כהן בכבוד או שלישי רביעי וכו', ומצאתי שמנהגם קדום מלפני גירוש ספרד. וכן הזכיר בחלק אה"ע סימן נה "אצלנו בג'רבא שאומרים בעל שלישי בעל ,רביעי בכבוד" את העובדה שבג'רבא, בניגוד לשאר ערי תוניס, לא הזכירו את שם העולה "כהן אחר)(גיטין נט, ב אפשר להסביר בכך שג'רבא הייתה "עיר שכולה כוהנים". לדעת ר' יוחנן ."כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון פוסק כמו רבנו החיד"א זיע"א, ומוסיף: "ויש)(סימן קלה ס"ק סג, וסימן קלט ס"ק ט בכף החיים תומש תשרפ מקומות נוהגים שמי שרוצים לכבדו לעלות לס"ת הולך השמש אצלו ונותן בידו טס של ."כסף... וגם זה המנהג הוא מטעם הנזכר דברי החיד"א וכף החיים מעלים שתי קושיות. בשו"ת הלל אומר לר' הלל בן אליהו פוסק שואל מה הועיל החיד"א: אם מודיעים לו ע"י השמש או ע"י פתקא ואינו עולה, מאי נפקא ?'מינה בזה, כלום אין זה בכלל שנותנים לו ספר תורה ואינו מברך, ועוזבי ה ושו"ת דברי ישראל לר' ישראל וועלץ הקשה גם הוא בדיוק באותו הלשון. והוסיף לדעתי זה ביזיון גדול אם אין מזכירים את שמו ושם אביו בעלותו לתורה, כדאיתא במדרש: עד מתי כבודי לכלימה, עד מתי אתם מבזים אותי וקורין לי בן ישי... ולפי זה היעדר השם לביזיון .)(ועיין שם שמביא מקורות נוספים על הביזיון שבאי קריאה בשמו של אדם יחשב וכן קשה מדוע הניח את "מנהג חו"ל" את פסק דברי מרן השולחן ערוך והרמ"א, וחשש רק ?לדרב יהודה שלא נפסק ברמב"ם ובשו"ע :נראה ליישב את שתי השאלות מתוך דיוק דבריו של רבנו החיד"א זיע"א. שכתב וז"ל ,""השמש עד שלא סיים העולה שהוא קורא בתורה הולך אצל יחיד אחד ואומר לו שיעלה וכן לפי מה שכתב כף החיים "נותן בידו טס של כסף", ולאחר מכן אין כלל קריאה נוספת לעולה. החומרה והביזיון הגדול לספר התורה הם דווקא במי שקוראים לו ואינו עולה בקריאה פומבית, כאשר התורה ממתינה מיותמת ומבוישת וכביכול אין חפצים בה ועיין בשו"ת בית שחילק בין שני הסברים בדברי הירושלמי על העולה לתורה ואינו)(תורת המנהגים סימן כ יצחק ,נקרא, והנפקא מינה ביניהם לעניין סירוב לעלות בפומבי וסירוב לעלות בפני עצמו. ומאידך גם החובה לקרוא בשם היא דווקא בקריאה לעולה בפומבי, אך כשאין קריאה פומבית גם אין (שם ס"ק וכן במשנה ברורה)(בסימן קלט סעיף ג צריך להזכיר את שם העולה וכמו שפסק הרמ"א לפיכך כיון שלא קראו לעולה כלל, רק השמש באופן אישי ניגש לעולה ואומר לו שיעלה)ח , והקרוא ניגש מעצמו ללא כל קריאה נוספת, הרי שאם סירב היה)(או נותן לו טס כסף עם כיתוב זה סירוב שקט ואם לא סירב עלה בעצמו ללא קריאה נוספת, וממילא לא התלווה לכך שום ביזיון של קריאה שלא בשמו ובשם אביו. ועדין נראה שגם לפי החיד"א אלמלא החשש של ."קורין אותו ואינו עולה" מוטב לקרוא לעולה לתורה בשמו : כתב וז"ל)(קומרנא סימן קלט סעיף ג מסטרעליסק כתב בספר שולחן הטהור)(השרף רבי אורי ...ויש נוהגים שלא לקרותו בשמו, וטעם דילמא פגם בחלקו חלק תורתו (מראי מקומות וציונים, השוואות הערות והארות מאת ר' יחיאל גולדהבר על ספר מנהגי בספר באר שבע על ספר מנהגי הקהילות גילה שהנוהג כך)הקהילות לר' יואל טויסיג ממטרסדורף (ירושלים תשס"ה סעיף סו: "...מפני)(למברג תר"ל היה רבי אורי מסטרעליסק, וציטט את דברי ספר אמרי קודש ."שהאיש העולה לס"ת מעיינים אליו במעשים, ויוכל לבוא לידי היזק ח"ו, על כן הוא מסתירם בהמשך מצטט בספר באר שבע את רבי יחיאל מיכל אב"ד ניזנוב תלמידו המובהק של רבי וז"ל: ובאמת אני מסתפק ושואל במה)(דף עג יהודה צבי מסטרעטין בשו"ת הד"ר סימן מו ,שהמנהג אצל רבותינו [לבית סטרטין] דאין קורין לתורה על שם אביו רק על שם מקומו .והקדוש רבי אורי מסטרעליסק היה טעמו ונימוקו עמו בזה שלא לעורר עליו קטרוג בזה גם לנשמה מגיע אוכל ."אמנם בספר שולחן הטהור סיים דבריו באמירה חד משמעית "והמנהג הנכון אינו כן ?האם ניתן לשנות את המנהג כאמור, בקרב קהילות הספרדים השתרש המנהג שלא להקפיד לקרוא בשם, ומנהג אחינו .האשכנזים לקרוא בשמו ובשם אביו ,"בשו"ת מחולת המחנים הפרק השמיני העוסק ב"חומר האיסור המבטל קריאה לס"ת בשם נפתח ב"שאלת הנערים": מנהג קהילתנו, כמו בכל תפוצות ישראל, לקרוא לס"ת בשם פלוני בן פלוני. ולא יפה הדבר בעינינו קריאה של חינם, ודי בזה אם יקרא השמש יעמוד שלישי או רביעי, והשמש ייתן טרם קריאת התורה לאיש המזומן לעליה נייר אחד כתוב עליו שלישי או רביעי למען ידע לעלות כאשר ישמע קול הקורא, והרווחנו שאין צריכים לחקור בבית הכנסת אחר שמות האנשים, וגם לפעמים נעשה רעש גדול בבהכ"נ אם שני אנשים שמותיהן שווה ,ושמות אבותיהן ג"כ שווה יבואו יחדיו על הבימה ויהיה רעש בבהכ"נ ואחד מהם מתבייש ולמה לנו המנהג הזה? בנוסף לתשובותיו ההלכתיות והמחשבתיות מוסיף מחבר 'מחולת המחניים' התייחסות לשינוי מהמנהג ש"אולי נתייסד כבר מימי התלמוד, ועכ"פ כיון שהוא (עיי"ש סימן ג' חומר איסור מבטל מנהג ופשט בכל ישראל אין רשות לנו לבטלו, כמ"ש כמה פעמים .", אשר המבטל מנהג ישראל נקרא זקן ממרא)מנהג החשש משינוי מנהגים ופגיעה בשמות הקודש היה גם אחד הגורמים ל"פסק בית (אסיפת הרבנים שהתקיימה ביום ג' לשבת וישלח תרכ"ו בעיר דין שנפסק באסיפת רבנים וגאונים על ידי יותר מע"א זקני הדור זיע"א", שם נפסק בין השאר וז"ל: בראותינו)מיהאלאוויטץ בעוונותינו הרבים זה זמן זמנים מקרוב באו חדשים, וחדשים עם ישנים מחבלים כרמים ,כרם ה', בפרוע פרעות בישראל פרצו ועברו חוק, יודעים ריבונם ומתכוונים למרוד בו ,ובנו ובונים במות לעצמם לנתוש ולהרוס להחליף ולשנות בתבנית דמות בנין ביהכנ"ס ובעשות מגדל, ובנין בימה, ובמחיצה בין עזרת נשים לאנשים, ובהעמדת חופה, ושינוי כסות ש"ץ, ועם אותם הנערים הידועים המנוערים, ובשאר מנהגי ביהכנ"ס וניגוני תפילה הנהוגים בכל תפוצות ישראל מקדם קדמתה... ואחרון הכביד שהנהיגו ביניהם שלא ייזכר שם ולשון ישראל עוד... וע"כ מחויבים אנו לחקוק בעט ברזל ועופרת לזיכרון לדורות הבאים דברים אלו האמורים כאן... אסור לשנות שום מנהג יהדות או שום נימוס ביהכנ"ס מאשר מקובל מאבותינו ואבות אבותינו... לחזק בדק של קיום תורתנו הקדושה אצל המון עם ה', שעדיין ליבם קרוב אל ה' וגחלתו של אברהם עדיין בוערת בקרבם, למען ידעו ידיעה ברורה שכל מנהגי ותקנות ישראל יסודותם בהררי קודש ועומדים ברומו של עולם, ומאן חשוב ומאן ספון בדור היתום הזה לשנות את אשר כבר עשוהו, הלא אמרו חז"ל אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא ...כחמורו של ר' פנחס בן יאיר בין החותמים על פסק בית הדין הזה היה גם רבי הלל ליכטנשטיין, הפוסק בספרו מקרי : על דבר שאלתו אם נכון הדבר לעלות לקרות בס"ת ע"י שמחלקין)(שם דרדקי פרשת במדבר תומש תשרפ קארטען להקרואים מי ראשון, ומי שני, ומי שלישי ואינם מזכירין שמו, או לא. תשובה: דבר זה אסור לעשות, כי מנהג ישראל תורה הוא שצריך לקרות את העולה בשמו ובשם אביו, וכן האריך בזה בספר מחולת המחנים סימן ח' וכן בספר צרור החיים דף נ"א ע"ב... וכל המבטל מנהג ישראל עובר על לאו דלא תסור ועל לא תסיג גבול עולם, ונקרא זקן ממרא, כי מנהג ישראל תורה היא ויסודותם בהררי קודש, וגם אם אנחנו לא נדע הטעם למה נתייסד, בעל .כורחנו צריכין אנו לכוף עורפינו ולשמוע להם, כי מה אנו ומה חכמתנו (הובא בליקוטי שו"ת פנתה קהילת טשענסטחוב בשאלה זהה לאבני נזר)3881( בשנת התרמ"ג (או"ח סימן ולרבי ישראל אליהו יהושע מקוטנא אשר כתב בספרו שו"ת ישועות מלכו)סימן קג : "בדבר אשר חדשים מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו להפר חוק מלקרוא בשם)יב לעולי תורה, רק יעמוד כהן יעמוד לוי וכו'. וכתבו שאין לשנות המנהג, כיוון שמדובר במנהג : בדבר אשר)(חו"מ סימן ק"ג גם בשו"ת אבני נזר)(בתקיפות קדום וחשוב ואין לשנותו. כך השיב חדשים מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו להפר חוק מלקרוא בשם לעולי תורה, רק יעמוד כהן יעמוד לוי וכ"ווכו'. וז"ל: אשיבהו כי חלילה וחלילה להפר המנהג בקריאה לספר תורה בשמות אשר הנהיגו וגבלו ראשונים… ומהראוי שתדעו כי מנהגי ישראל לא על תהו נתיסדו ח"ו, ובכולם יש בהם סודות עמוקים ונכוחים למבין. וגם המנהג הזה לקרוא בשמות לעלות לתורה יסודתו בהררי קודש כנודע למביני מדע… ועתה אמרו לאחיכם עמי וקראו .להם לשלום ותבארו להם המכתב באר היטב מסכם וכותב וז"ל: "…וכן מנהג האשכנזים מקדמת דנא לקרוא)(קלט, אות ב הפסקי תשובות לכל העולים בשמם ושם אביהם. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, כנודע למביני מדע, ויש בזה כמה טעמים בנגלה ובנסתר. וחלילה חלילה להפר המנהג בקריאה לס"ת בשמות, אשר הנהיגו ודגלו ראשונים. וכבר צווחו גדולי ישראל על אלו הישיבות קדושות, שקורין לבחורים ,לעלות לתורה רק בשמם ולא בשם אביהם. ורק בקרב קהילות הספרדים נשתרש המנהג שלא להקפיד לקרוא בשם, אלא הגבאי)(בשו"ת חיים שאל, חלק א סימן יג על פי קבלת החיד"א ניגש לאדם ואומר לו לעלות, או שמחלק לפני הקריאה טבלאות שעליהם רשום כהן לוי שלישי וכו', לאלו האנשים שרוצה שיעלו לתורה. והטעם שלא נהגו לקרוא בשם, משום שחששו שמא הלה לא ירצה לעלות, ויהיה בכלל מקצרים ימיו, רוצה לומר אם קראוהו שמי שקוראים לו לתורה ואינו)(והכוונה למבואר בגמרא במסכת ברכות (דף נה לעלות ואינו עולה עולה, מקצרים ימיו). אך כאמור אין היתר לנהוג כן אלא לספרדים, אבל לאשכנזים בכל ."מקומות מושבותיהם חלילה מלשנות ולפרוץ גדר שגדרו ראשונים כמלאכים ,מכאן מתברר שהקריאה בשם ובשם אביו עומדת על שני יסודות. יסוד אחד הלכתי ומעשי ,למניעת מחלוקת ולשמירת זהות. ויסוד שני מהותי ופנימי, של כבוד התורה, חיבת ישראל וחיבור שמו של האדם לחלקו בתורה. ומול יסודות אלו עומד שיקול כבד של מניעת ביזיון .התורה במקרה של סירוב לעלות, שממנו נבעו מנהגים חלופיים לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים הלכתיים ודרכי הנהגה בחיי המעשה של האדם ההולך בדרכי אברהם אבינו גם לנשמה מגיע אוכל נפקא מינות למעשה: במקום שנהגו לקרוא לעולה בשם ובשם אביו, אין לשנות ממנהג המקום ולהחליפו בקריאה במספר העלייה בלבד, אלא אם כן יש הוראת גדולי המקום ותקנה .מוסכמת, משום שמנהג זה נקבע לדורות כסדר כבוד התורה וכבוד הציבור במקום שנהגו שלא לקרוא בשם בקול רם, אלא להודיע לעולה קודם הקריאה ברמז, על ידי שמש, או על ידי פתק או טס, אין למחות בידם, כל עוד הסדר ברור ומכובד ואין מגיעים .לבלבול או למריבות במקום שיש חשש מצוי שאדם יימנע מלעלות מטעם ידוע לו, עדיף לסדר את העליות באופן שלא תישמע קריאה פומבית שלא נענתה, כדי שלא יבואו לידי ביזיון התורה .והלבנת פנים במקום שיש שני אנשים ששמותיהם ושמות אבותיהם שווים, יש לקבוע דרך קבועה למניעת בושה ומבוכה, כגון הוספת כינוי מקובל, שם משפחה, או סימן ברור אחר, ובלבד .שלא יגיע הדבר לבלבול ועגמת נפש במקום שיש בני ישיבה או צעירים שמקילים לקרוא רק בשם העולה בלא שם האב, ראוי להחזיר את הדיוק לקריאה שלמה בשם ובשם אביו, כי עצם צירוף בית האב הוא חלק מסדר .הקריאה המקובל ויוצר זיהוי ברור וכבוד במקום שמרבים בו כהנים או לויים באופן שמעלה חשש פגם או מריבה, יש להקפיד יותר על סדר קריאה מבהיר ומסודר, כדי שהציבור יבין במי מדובר ולא תיווצר תחושת דחייה .או עקיפה ,במקום שהנהיגו קריאה במספר העלייה בלבד מטעם סדר ציבורי ובלי מגמת פריצת גדר עדיין יש לבדוק אם הדבר גורם בפועל לרעש, מבוכה, או תחושת זלזול בשם, ואם כן יש .להחזיר קריאה בשם או לקבוע חלופה מכובדת וברורה יותר הדיון על שינוי המנהג איננו רק שאלה של נוסח. הוא מראה כיצד מעשה קטן בפתח העלייה לתורה נעשה ביטוי של יחס אל מסורת, אל זהות, ואל כבוד הציבור. כששם נשמע בקול, נוצר רגע שבו היחיד איננו נבלע בתוך ההמון, והוא נעמד לפני התורה בשמו, בבית ,אביו, ובשייכותו לשרשרת הדורות. וכשלא קוראים בשם, אין פירוש הדבר בהכרח מחיקה אלא לפעמים זהו נסיון לשמור על כבוד התורה בדרך אחרת, כדי שלא יישמע קול קריאה .פומבי שנופל אל דממה יש כאן מתח בין שני ערכים שאינם סותרים אלא משלימים. האחד הוא גילוי השם, שהוא גילוי הפנים, כמו ששם הוא צורת ההופעה של האדם בעולם. השני הוא שמירת השלום ,והצניעות הציבורית, שלא להעמיד אדם במצב של הכרח או מבוכה. לכן נולדו מנהגים שונים וכל מנהג מנסה לשמור על נקודת האמת שלו. במקום אחד יאמרו שהעיקר הוא כבוד התורה .שבקריאה בשם. במקום אחר יאמרו שהעיקר הוא שלא תתבזה התורה בקריאה שלא נענתה .שתי המגמות נובעות מיראה, אלא שהן בוחרות נתיב שונה השם הוא כלי עדין. אפשר להפוך אותו לתהילה ואפשר להפוך אותו לבושה. קריאה בשם תומש תשרפ יכולה להיות חיבוק ציבורי, ויכולה להיות חלילה דחיפה לפינה אם נעשית בלא רגישות. לכן מדת החסד במעמד התורה מחייבת שהכבוד לא יהיה רק לנוסח, אלא גם לאדם. ומי שמבקש .לשמור מנהג אבות, צריך לשמור גם את נשמת המנהג, שהיא שלום הציבור וכבוד הבריות ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: האדם נבחן לא רק במה שהוא עושה, אלא בדרך .שבה הוא קורא לאחרים בשמם, כי שם הוא כבוד, והכבוד הוא נשמה מי שמחזיק במנהג קדום צריך להחזיק גם בעדינות ובחכמה, כדי שהמנהג לא יהפוך לכלי .של לחץ אלא לכלי של חיבה רגישות ציבורית איננה חולשה אלא יראת שמים, כי התורה חפצה בכבוד הבריות לא פחות .מכבוד האותיות ,כאשר חוששים מביזיון, אין עוקרים יסוד, אלא מחפשים דרך נקיה לקיים את התכלית .שתהא התורה מכובדת והאדם שמור שלום הבית של בית הכנסת מתחיל בדברים קטנים, ובתוכם הקריאה לעולה, שממנו .רואים אם הציבור חי באחוה או בחיכוך :עיקר העניין:עיקר העניין לקרוא לעולה לתורה בשמו ובשם אביו פירושו לומר בקול. כאן עומד אדם מישראל עם כל סיפורו, עם בית אביו, עם שרשרת דורותיו, והוא איננו בא כאורח זר אלא כבעל חלק בתורה. ומאידך, יש מקומות שתקנו להודיע לעולה בדרך שקטה, לא מפני שהשם קל בעיניהם, אלא מפני שפחדו מן הרגע שבו קול הקריאה יישאר תלוי באויר והלב יתכווץ, והתורה תיראה כמי שנקראת ואין מי שעונה לה. והאמת מצויה בין שני הקולות. במקום שהשם נקרא, ייקרא בדקדוק, בכבוד, בחיבה, ובלי להפוך את העלייה למבחן של לחץ. ובמקום שאין השם נקרא בקול, יישמר כבוד התורה בסדר ברור, נקי, מכובד, שלא יביא מבוכה ולא יוליד מחלוקת. כי התורה היא תורת חיים, והיא מבקשת שהשם יאיר ולא יכאיב, שהכבוד ירומם ולא יכביד, ושכל יהודי ירגיש, כשהוא ניגש לבימה, ששמו אינו רק קריאה של גבאי אלא אות מן השמים .שאומרת. אתה חלק. אתה שייך. אתה עומד לפני התורה, והתורה עומדת לפניך