!האם לתלמיד חכם מותר לצאת למלחמה? הוכח מפרשת השבוע

השמש קופחת על אדמת עמק שוויה, האבק עולה כענן סמיך המסתיר את פני השמיים, וקולות תרועת המלחמה מבקיעים את השקט המתוח. אברהם אבינו, איש החסד, ניצב שם, אך הפעם לא כרועה צאן המגיש מים לעוברי אורח, אלא כלוחם השב להשיב את אחיינו שנשבה. הוא אינו

!האם לתלמיד חכם מותר לצאת למלחמה? הוכח מפרשת השבוע

השמש קופחת על אדמת עמק שוויה, האבק עולה כענן סמיך המסתיר את פני השמיים, וקולות תרועת המלחמה מבקיעים את השקט המתוח. אברהם אבינו, איש החסד, ניצב שם, אך הפעם לא כרועה צאן המגיש מים לעוברי אורח, אלא כלוחם השב להשיב את אחיינו שנשבה. הוא אינו לבדו. מאחוריו צועדים חניכיו, אותם בחורים יקרים שחנך לתורה, אלו שקולם המהדהד בלימוד יומם ולילה היה הלחם והמים של נפשו. הם יוצאים עמו אל שדה הקרב, אל מקום שבו חיים ומוות

.נפגשים, אל מקום שבו הטבע האנושי מתגלה בשיא אכזריותו

הלב רועד למראה התמונה הזו: האם ייתכן שאברהם, הנאמן ברועים, מוציא את חניכיו, את ,עמודי התורה שלו, אל תוך המלחמה האיומה? האם דמו של תלמיד חכם אדום פחות משאר דם או שמא גודל השעה והצורך הדחוף בהצלת חיים מוחקים את כל הגבולות? השאלה הזו מלווה אותנו בכל דור ודור, בכל רגע של משבר, בכל פעם שקול השופר קורא לאדם לצאת מגבולות

בית המדרש אל עבר שדה המערכה של החיים. אנו עומדים מול דברי הגמרא, מול התמיהה הנוראה – כיצד ייתכן שאברהם אבינו, שאפילו בשיעור קומתו הקטן ביותר הגיע לדרגות של מלאכים, נענש על המעשה הזה? היכן הגבול בין החובה למסור את הנפש למען הכלל, לבין החובה ,המוחלטת לשמר את קודש הקודשים של הלימוד? המתח הזה בין שדה המערכה למערת הלב ,בין השתתפות במלחמה למלחמה בהשתתפות, מותיר אותנו אחוזי פליאה וצמאים לבירור עמוק

.לניקוי האבק מעל פני הסוגיה הזו

הפסוק המרכזי המהווה את מוקד הדיון בסוגיה זו, וממנו אנו למדים על היציאה למערכה ועל טיבם של האנשים שליוו את אברהם אבינו, מופיע בפרשתנו בעת שאברהם שומע את הבשורה המרה על שבי אחיינו: וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש

.)(בראשית יד, יד מאות וירדף עד דן

חנכו למלחמה, כמו שחנכו למצוות. רש"י מחדש כאן נקודה- פירש: חניכיו)(בראשית יד, יד רש"י ,יסודית: אותם אנשים לא היו לוחמים מקצועיים רגילים, אלא תלמידים שחונכו על ידי אברהם וחינוך זה היה משולב – חינוך למצוות לצד חינוך למלחמה. הביאור הפשוט העולה מדבריו הוא שאברהם ראה בחינוך התורני ובמלחמה מציאות אחת, ועל כן אותם חניכים, שהיו רגילים לשמוע

.את קולו של אברהם ולהתבטל לרצונו, יצאו עמו למלחמה מתוך כוחו של החינוך שקיבלו

, ביאר: ואריק ית זריזוי, בני ביתיה. התרגום משתמש במילה זריזוי)(בראשית יד, יד תרגום אונקלוס המורה על זריזות ומוכנות לקרב, ומכאן אנו למדים כי אברהם לא יצא עם המון מפוזר, אלא עם

.קבוצה מלוכדת של אנשים מוכשרים וזריזים, שחנכם להיות ערוכים לכל קריאה של רבם

אנשים שלמדו אומנות המלחמה תחת ידו- פירש: חניכיו)(בראשית יד, יד רבי אברהם אבן עזרא ,של אברהם. מדבריו עולה כי אברהם הקדיש זמן מיוחד ללמד את אנשיו את מלאכת המלחמה דבר המלמדנו כי אברהם ראה במלחמה ובחינוך חלק בלתי נפרד מפעולתו בעולם, וכי תלמידיו

.היו מסורים לו עד כדי סיכון חיים במלחמה בעבורו

, ביאר: כי אברהם היה איש מלחמה, והוא הכין את חניכיו להיות כאלה)(בראשית יד, יד הרמב"ן מתוך כוונה להציל את לוט. הרמב"ן מעמיק וכותב כי החניכים הללו לא היו סתם אנשים, אלא כאלו שקשורים לאברהם בקשר של אמונה ומעשה, והעובדה שאברהם לקחם מעידה על כך שלא

.היה לו מנוס אלא להיעזר באותם קרובים אליו ביותר, שהרי בנפשם היו קשורים אליו

שהיו חניכי פיהו של אברהם. הספורנו מדגיש כי הקשר- כתב: חניכיו)(בראשית יד, יד הספורנו בין אברהם לחניכיו היה קשר של דיבור ולימוד, אברהם היה מחנך אותם בדרך השם, והם היו דבקים בדרכיו. מכאן עולה כי היציאה למלחמה הייתה בבחינת המשך ישיר ללימוד, שכן הצלת

.נפשות והגנה על הצדק הן הן תמצית החינוך שאברהם הנחיל להם

ביאר: כי אברהם לא רצה לקחת אנשים זרים, אלא רק את אלו שגדלו)(בראשית יד, יד הכלי יקר על ברכי התורה שלו, כדי שהמלחמה תהיה מלחמה של קדושה וטהרה. הוא מסביר כי אברהם

,ידע שביציאה למלחמה נדרשת דבקות גדולה, ולכן בחר באנשים שהיו מחוברים אליו בנפשם

.כדי להבטיח שהמערכה כולה תתנהל ברוח האמונה שנטע בהם

נראה לבאר מתוך דברי המפרשים הללו, כי היציאה של אברהם למלחמה עם תלמידיו אינה אירוע מקרי, אלא ביטוי להשקפה שלמה של אברהם על החינוך והאחריות. החניכים אינם רק תלמידי חכמים היושבים בבית המדרש, אלא הם עובדי השם בכל מציאות חייהם, גם בשדה הקרב. אברהם מורה לנו שהחינוך אינו רק תיאוריה, אלא הוא מחייב את האדם להיות מוכן לפעול

.ולמסור את נפשו למען האמת ולמען הצלת הזולת, גם במחיר של יציאה למלחמה

: מבואר החטא הנורא שטמון היה במהלך זה, וכך הובא שם)(דף ל"ב ע"א בגמרא במסכת נדרים אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים .ועשר שנים, ומתרץ מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו הרי לנו תביעה שמימית עצומה; הדיוק של הקב"ה עם אברהם אבינו הוא כחוט השערה, ושימוש בכוחם של תלמידי חכמים למלחמה, אפילו כשמדובר במלחמת מצווה של הצלת נפשות, נתפס כפגם שחייב ענישה לדורות, כי מעלתם של לומדי התורה היא נעלה מכדי שיימשכו לענייני

.העולם, גם כשאלו ענייני חול כבדי משקל

מופיע)(דף כ"א ע"א וכן בבבלי במסכת תענית)(פרק ג הלכה ד בתלמוד ירושלמי מסכת תענית תיאור פלאי המחדד את אופי המלחמה הזו, וכך הובא: דכי הווה שדי אברהם במלחמת המלכים עפרא הוו סייפיה, גילי קשין הוו גירי, דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. הגמרא מלמדת אותנו כאן יסוד עמוק; המלחמה של אברהם אבינו לא הייתה מלחמה בדרכי הטבע, אלא הייתה התגלות של ניסים גלויים. ומתוך כך מתחדד החילוק והקושי; אם המלחמה היא בדרך נס, אין צורך בידיים של תלמידי חכמים, אלא בכוח התפילה והזכות, ועל כן התביעה היא מדוע נצרך

.להוציאם למלחמה פיזית כלל

מבואר כוחה של התורה כגורם מגן במלחמה, וכך הובא: עומדות)(דף י' ע"א בגמרא במסכת מכות היו רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים . מבאר: שהיו עוסקים בתורה – זכות התורה היא שעמדה לנו במלחמה)(ד"ה מי גרם בתורה. רש"י שם ,היסוד העולה כאן הוא שהתורה היא השריון האמיתי של עם ישראל, וממילא, בזמן מלחמה התפקיד של תלמיד חכם הוא לאו דווקא להחזיק בנשק, אלא להחזיק בתורה, שזכותה היא היא המגינה על הלוחמים בשדה הקרב, ולכן הוצאתם למלחמה בפועל נתפסת כהפחתת כוח ההגנה

.הרוחני של הכלל

נגש כעת אל דברי עמודי ההוראה, הראשונים זכרונם לברכה, אשר פותחים עבורנו צוהר להבנת עומק התביעה המוסרית וההלכתית על השימוש בתלמידי חכמים לצרכי המלחמה. בבית המדרש של הראשונים לא היה זה רק דיון טכני על גיוס, אלא דיון יסודי על ערכה של התורה ועל מעמדו של לומדה, כשכל אחד מהם מוסיף נדבך שמאיר את הסוגיה באור יקרות, מסביר לנו מדוע אברהם אבינו, עמוד החסד, נתבע בצורה כה חריפה על מה שנראה כלפי חוץ כפעולת

.הצלה של מצווה

ביאר: כי הדין הוא שנענש על שעשה אנגרייא בתלמידי)(מסכת נדרים דף ל"ב ע"א רבנו ניסים ,חכמים, ופירוש אנגרייא הוא עבודת המלך או שירות צבאי, שאין ראוי לתלמיד חכם לעסוק בהם שכן תורתו מגנא ומצלא, וכל שעה שהוא עסוק במלחמה היא שעה שמתבטלת בה תורה, ועל כך

.הייתה התביעה, כי גם במקום מצווה, ערך התורה הוא העליון ביותר

חידש: כי אין דרכו של תלמיד חכם להיות טרוד בטרדות)(מסכת נדרים דף ל"ב ע"ב הרשב"א המלחמה, שהרי הוא מופקד על שמירת העולם ברוחניותו, וכל פגיעה בשגרת לימודו היא פגיעה

.בקיומו של העולם, ולכן גם כשהמטרה היא מצווה, אין זה מתפקידו של מי שתורתו היא אומנותו

ביאר: כי החטא היה בכך שאברהם החשיב את כוחם הגופני של)(מסכת נדרים דף ל"ב ע"א הריטב"א ,התלמידים כמשאב הראוי למלחמה, ובכך הוא הוריד את מעלתם ממעלה רוחנית למעלה גשמית וזוהי הבעיה המרכזית, שהרי תלמיד חכם אינו נמדד בכוחו הפיזי אלא בכוח תורתו, והשימוש בו

.למטרה זו הוא זלזול בכבוד התורה

גדולי האחרונים והפוסקים אשר עיניהם צופיות למרחקים, מעמיקים לחקור בסיבת הענישה המדוקדקת של אברהם אבינו, והם מנתחים את הסוגיה לא רק כאירוע היסטורי, אלא כעיקרון נצחי הנוגע לערכה של תורה מול צרכי השעה, וכשהם מגלים לנו כי בדרגתו של אברהם, גם

.פעולה שהיא לכאורה מלחמת מצווה נבחנת במידת הדין העליונה של ביטחון גמור בבורא יתברך

, ביאר כי החטא לא היה בעצם היציאה למלחמה)(פרק ט' ע"א 'המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה אלא במה שהיציאה עם תלמידי חכמים העידה על פנימיותו של אברהם. המהר"ל מסביר כי אברהם, שהיה איש החסד והאמונה המוחלטת, היה צריך לדעת שהקב"ה יכול להושיעו גם ללא כוח אנושי, ובפרט לא בכוחם של תלמידי חכמים שכל עניינם הוא הרוחני. השימוש בהם מלמד על חסרון באמונה השלימה, כאילו יש צורך בכוח אנושי כדי לנצח, ועל כן התביעה הייתה עמוקה ומדוקדקת – מדוע נזקקת לכלים גשמיים, גם אם הם כלים של תורה, כאשר היית יכול להישען

.אך ורק על כוחו של הקב"ה

ביאר כי התביעה על אברהם נובעת מעצם)(סימן מ"א ע"א הרב אליהו רגולר בספרו יד אליהו מעלתו הרמה, שכן הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. הוא מסביר כי גם כאשר מלחמת מצווה מתירה ביטול תורה, מכל מקום, עבור תלמידי חכמים בדרגתו של אברהם, כל שעה של ביטול תורה היא אבדה שאינה חוזרת. התביעה הייתה שאברהם, שהיה רגיל לראות את העולם במשקפיים של קדושה, היה צריך למצוא דרך אחרת להציל את לוט, מבלי להשתמש בכוחם של חניכיו, שכן תפקידם של הצדיקים הוא להיות מופקדים על שמירת העולם בתורתם, וכל הסטה

.שלהם מדרכם היא חיסרון בהנהגת העולם

חידש כי המושג אנגרייא בתלמיד)(על מסכת נדרים דף ל"ב ע"א הרב יעקב עטלינגר בספרו ערוך לנר חכם אינו רק עניין של ביטול תורה טכני, אלא הוא שימוש בכלי קודש לצרכים שאינם מתאימים ,למעלתם. הוא מבאר כי תלמיד חכם אינו רכושו של המנהיג כדי להשתמש בו לצרכי השעה אלא הוא בחינת דבקות בבורא יתברך, וכל פעולה שמרחיקה אותו מבית המדרש ומסיטה אותו לעסקי עולם, אפילו אם הם צרכי מצווה, היא פגיעה בערך התורה עצמה. התביעה הייתה מדוע

לא השכיל אברהם להבין כי גם במלחמה יש חילוק בין אלו שצריכים להילחם לבין אלו שתורתם היא המגינה על הלוחמים, וכי השימוש בכולם כאחד ללא הבחנה היה בו משום זלזול במעלת

.התורה המיוחדת לכל אחד ואחד

גדולי הדור ופוסקי זמננו, העומדים על המשמר ובוחנים את סוגיות השעה בראי ההלכה ,וההשקפה, שופכים אור נוסף על שאלת יציאתם של בני התורה למערכות ישראל במציאות ימינו תוך שהם משלבים את הדין עם ההבנה העמוקה של חשיבות התורה כעמוד השדרה והמגן של

.האומה כולה

ביאר כי מעלתם של בני)(הלכות צבא, פרק א הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף הישיבות אינה נמדדת רק במישור האישי אלא במישור הלאומי, שכן זכות התורה היא המגינה על העם כולו, ולפיכך, גם במציאות של צורך ביטחוני, יש לבחון בכובד ראש את הפגיעה בעולם התורה. הוא מדגיש כי השאלה אינה רק הלכתית אלא מהותית, שכן עולם התורה הוא הלב הפועם של עם ישראל, ואברהם אבינו, אף על פי שנענש על השימוש בחניכיו, לימד אותנו כי בשעה של צורך אדיר והצלת נפשות, האדם נדרש להתבונן היטב אם אין דרך חלופית, וכי האחריות על

.שמירת עולם התורה מוטלת עלינו בכל דור ודור

חידש כי החילוק בין מלחמת)(על ספר בראשית, פרשת לך לך מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר ,מצווה לבין מלחמות אחרות הוא יסודי, שכן במלחמת מצווה ישנו היתר מיוחד לצאת, אך גם כאן השאלה היא האם כל אדם הוא לוחם, או שישנם אלו שתפקידם הוא אחר. הוא מסביר כי בדברי אברהם אבינו ישנו לימוד לדורות, כי גם כאשר אדם פועל למען הכלל, עליו לשאול את עצמו האם הוא אכן מביא את התועלת הגדולה ביותר במקום הנכון, והתביעה על אברהם לא הייתה על עצם היציאה, אלא על חוסר ההבחנה המדויק בין אלו שנועדו להילחם לבין אלו שנועדו לשמור

.על הגחלת בתפילה ובלימוד

ביאר כי התורה הקדושה היא המגן)(חלק י, סימן ר"ה מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי האמיתי על כלל ישראל, וכפי שמצינו במדרשים על דוד המלך שחילק את אנשיו, כך גם אצל החלוקה. הוא מוסיף כי בדורות אלו, כאשר עם ישראל עומד-אברהם אבינו, התביעה הייתה על אי בפני אתגרים רבים, חובתנו היא להבין כי החזקת התורה היא אינה פריווילגיה, אלא חובה לאומית ,ראשונה במעלה, וכאשר אדם לומד תורה באמת, הוא שותף מלא לכל מה שקורה בשדה המערכה

.בבחינת שותפות רוחנית המכריעה את הכף לטובת עם ישראל

ההבנה כי התורה היא החומה הבצורה של עם ישראל מחייבת אותנו לבחון את המציאות של ימינו לא רק בכלים של אסטרטגיה צבאית אלא בעיניים של אמונה יוקדת. כאשר אנו ניגשים לשאלה האם מותר לתלמיד חכם לצאת למלחמה, איננו עוסקים רק בסוגיה הלכתית יבשה, אלא אנו מניחים את יסודות ההנהגה שלנו כעם שחי מכוחה של התורה. אם אברהם אבינו נתבע על ,כך שהוציא את חניכיו, עלינו להבין מהי האחריות המוטלת עלינו, כמי שחיים בזכות אותה תורה

.לדעת לאזן בין החובה להציל ולהגן לבין החובה לשמור על הגחלת בוערת

כתב כי עיקר כוחו)(שמירת הלשון, שער התבונה פרק א הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן

של ישראל אינו בחרבם אלא בפה הממלל תורה, ומכאן שההחלטה להוציא אדם מבית המדרש אינה צעד טכני אלא שינוי במערך ההגנה הרוחני של האומה כולה, ועל כן כל יציאה למלחמה חייבת להיעשות מתוך הכרה ברורה שאין כאן ברירה אחרת, ושזכות התורה של הנותרים חייבת

.להיות אדירה כדי לכסות על חסרון אלו שיצאו

ביאר כי על אף שקיימת)(שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן ל"ז הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף מצווה של הצלת ישראל מיד צר, עדיין מוטלת על המנהיגות האחריות הגדולה לשקול היטב את הערך של לימוד התורה כערך עליון שאינו עומד למבחן מול צרכים רגעיים, והתביעה על אברהם אבינו מלמדת אותנו שדווקא משום גודל המעלה של תלמידי חכמים, אין להשתמש בהם ככלי עבודה פשוט, אלא יש להעמיד אותם במקום שבו השפעתם הרוחנית היא המקסימלית

.להגנת העם

ולענ"ד נראה להעמיק עוד קצת ולומר כי החלוקה שבין אלו הנלחמים לבין אלו הלומדים היא יסוד קיום האומה, ומכאן אנו למדים למעשה כי בדורנו, שבו החזית היא רחבה, עלינו להישמר שלא לפגוע במבנה הזה, שכן כפי שדוד המלך ידע לחלק את כוחותיו, כך גם אנו צריכים לדעת לשמור על עולם התורה, מתוך הבנה שתרומתם של בני התורה לניצחון היא אמיתית ומוחשית

.לא פחות מאשר תרומת הלוחמים בשדה הקרב

לסיכום, העולה למעשה הוא שהתורה היא המגן הראשון והאחרון של עם ישראל, ולכן היציאה של בני תורה למלחמה היא פעולה של שעת חירום שצריכה להיות מלווה בחרדת קודש ובמחשבה מעמיקה, מתוך הכרה שכל אדם היושב באוהלה של תורה וממית את עצמו עליה, הוא

.זה שמאפשר את הניצחון ברוח ובחומר כאחד

נשוב ונביט אל תוככי העומק הרעיוני, כדי להבין כיצד מלחמתם של ישראל אינה עומדת בסתירה לפנימיותה של התורה, אלא היא היא ההוצאה אל הפועל של אותה אמת אלוהית שנטועה בלב האומה. הדילמה שאנו פוגשים במעשיו של אברהם אבינו אינה שאלה טכנית של היתר או ,איסור, אלא היא בירור יסודי על מקומו של האדם המחובר לקודש בתוך הוויית העולם הגשמי וכיצד הוא נדרש לפעול כאשר הרע מאיים על הטוב. אנו מגלים כאן שהדיבור על מלחמה אינו דיבור על רצח או הרס, אלא הוא דיבור על מיגור החושך וגילוי כבוד שמים בעולם, ועל כן התביעה על אברהם אינה על עצם הלחימה, אלא על הדיוק הנדרש ממי שנושא את האור הגדול

.ביותר בעולם

ביאר: כי מלחמתו של אברהם אבינו לא הייתה מלחמה חיצונית)(פרשת לך לך, תרל"ג השפת אמת .של כיבוש ושליטה, אלא הייתה מלחמה להחזיר את הניצוצות הקדושים שנתפסו בידי הרשעים הוא מסביר כי כל אדם מישראל, ובוודאי תלמיד חכם, נושא בקרבו כוח אלוקי שיכול להפוך את המציאות, וכאשר אברהם יצא למלחמה, הוא עשה זאת מתוך הכרה שזוהי הדרך שבה הקדושה ,צריכה לנצח את הטומאה. ההרחבה כאן מחדשת לנו כי המלחמה אינה מנתקת את האדם מתורתו אלא היא הופכת להיות הבמה שעליה תורתו באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה, כאשר הוא מכריע

.את הרע ומגלה את האור

, ביאר: כי אברהם אבינו)(שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן ל"ז הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בהיותו מרכבה לשכינה, היה צריך להבין כי ישנה חלוקה בין כוחות הנפש, וכאשר הוא השתמש בחניכיו, הוא טשטש את הגבול שבין עבודת התפילה והלימוד לבין עבודת המעשה הפיזי. הביאור העמוק לכך הוא שהעולם בנוי על שילוב כוחות, וכל עוד כל כוח נמצא במקומו הטבעי – התורה ,בבית המדרש וההגנה בשדה המערכה – הרי שהעולם מתוקן. ברגע שאברהם איחד את הכוחות הוא יצר עומס רוחני שלא היה ראוי למדרגתו, שכן צדיק בדרגתו צריך היה להשתמש בכלים

.רוחניים בלבד ללא שום עירוב של כוח אנושי חיצוני

עלינו לזכור, כי המלחמה היא בחינת גילוי של מלכות שמים, ומכאן אנו למדים שגם כאשר אנו יוצאים למערכה, אין אנו עוזבים את התורה, אלא אנו לוקחים אותה איתנו. הוא מרחיב ואומר כי בדורותינו, כאשר אנו עומדים מול אתגרים אדירים, עלינו להבין כי הלוחם שנושא את התורה בקרבו נלחם בכוח אחר לגמרי. החידוש כאן הוא שהתביעה על אברהם באה ללמדנו כי אנו לא צריכים לחפש את הניצחון רק בכוח הזרוע, אלא עלינו לשאוף להגיע לדרגה שבה הניצחון הוא תוצאה ישירה של קדושתנו ושל דבקותנו בבורא, וכל יציאה למלחמה חייבת להיעשות בחרדת

.קודש ובמחשבה איך להפוך את המעשה למעשה של קדושה

נראה כי המסקנה המחשבתית העמוקה מכל אלו היא שהאדם השלם אינו זה שמוותר על התורה למען המלחמה, וגם לא זה שמתעלם מהמציאות למען התורה, אלא זה שמצליח לחבר ביניהם בדרך פלאית שבה התורה מאירה את הדרך, והמלחמה היא רק האמצעי לגלות את האמת ,בעולם. אברהם אבינו, למרות שנתבע, הוא זה שסלל לנו את הדרך להבין כי אחריותנו היא עצומה וכי עלינו לפעול בעולם במלוא הרצינות ובמלוא הקדושה, תוך שמירה על עמוד השדרה של

.התורה שבלעדיו אין לנו קיום, לא במלחמה ולא בשלום

ההתבוננות במערכה שבין האדם לבין המציאות, בין רוח הקודש לבין שדה הקרב, אינה מותירה אותנו רק עם שאלות הלכתיות, אלא תובעת מאיתנו לגעת בלב הלבבות של מהות קיומנו. אנו מבקשים כעת להעמיק עוד יותר, לרדת אל השורשים המטאפיזיים של המלחמה, ולשאול מה מתרחש בתוך נשמתו של תלמיד חכם כאשר הוא נדרש להניח את הספר ולהרים את הנשק. הדיבור על מלחמה במקורותינו אינו עוסק בהרס, אלא הוא עוסק בבירור האמת, בחיסול הרע המנסה להשתלט על הטוב, ובגילוי כבודו של מקום בעולם שנאבק על זהותו. אנו ניגשים אל המקורות מתוך רצון להבין את הדינמיקה הזו, את המתח שבין הכוח הרוחני הטהור לבין הצורך המציאותי

.לפעול, ולגלות כיצד התורה עצמה היא שמעניקה את הכוח ללוחם, גם אם הוא לוחם ברוח

ביאר כי המלחמה של ישראל אינה)(מאמרי שבועות, מאמר ו הרב יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק ,צורך טכני, אלא היא ביטוי של קדושת המחנה, וכשם שהתורה היא אש שחורה על גבי אש לבנה כך גם המציאות שלנו מורכבת מחיבור של חומר ורוח. הוא מבאר כי כאשר תלמיד חכם יוצא למלחמה, הוא אינו מתנתק מהתורה, אלא הוא מעלה את עולם המעשה אל עולם התורה, שכן מלחמתו היא מלחמה לשם שמיים, וממילא כל תנועה שלו בשדה הקרב היא המשך ישיר של

.לימודו, והוא מביא איתו את קדושת בית המדרש אל תוך המערכה

חידש כי ישנו הבדל תהומי בין)(על ספר במדבר, פרשת מטות הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר

מלחמה של גויים לבין מלחמה של ישראל, שכן המלחמה שלנו היא מלחמה שכולה מונעת מהצורך לקדש את שם ה' בעולם. הוא מסביר כי בדברי חז"ל על חלוקת האנשים למלחמה וללימוד, הכוונה היא ליצור מערכת שבה הרוח והחומר פועלים יחד כגוף אחד, וכל עוד כל צד מבין את תפקידו ,המדויק, הרי שהניצחון מובטח, שכן התורה היא המגן הרוחני המאפשר ללוחם להיות חזק יותר

.והלוחם הוא זה המגן על התורה שתוכל להמשיך ולהאיר

פירש כי המלחמה בעם ישראל)(פרק המלחמה, פסקה ב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות היא כור ההיתוך של האומה, שבו מתגלים הכוחות הטמונים בנשמתנו, ואף על פי שהיא נראית כפעולה גשמית, היא מחייבת דבקות רוחנית עליונה. הוא מחדש כי התביעה על אברהם אבינו לא הייתה על עצם הפעולה, אלא על הדרך שבה היא נעשתה, שכן מנהיג בדרגתו צריך להגיע לדרגה שבה הוא מנצח בכוח האמונה, מבלי להיזקק כלל להשתמש בכוחם של תלמידי חכמים, אלא

.להאיר להם את הדרך ולהוביל אותם מתוך דבקות פנימית

נראה כי ההרחבה הזו מלמדת אותנו יסוד עצום לחיים: ככל שהאדם מחובר יותר לתורה, כך הוא מבין שהמאבקים שלו בחיים, גם המאבקים הקשים ביותר, אינם סתם אירועים חיצוניים, אלא הזדמנות לגלות את האור האלוקי הפועם בתוכו. אין כאן סתירה בין לימוד לבין עשייה, אלא גילוי של אחדות אחת גדולה שבה האדם פועל בעולם ככלי של ה', וכל פעולה שלו, בין אם היא לימוד

.תורה ובין אם היא הגנה על העם, נובעת מאותו מקור חיים טהור של נשמתו

אנו ניצבים כעת לפני שאלת היסוד: מהו המקום שבו נפגשת הקדושה הטהורה של לימוד התורה עם הריאליה המחוספסת של המלחמה? כאשר אברהם אבינו, איש החסד, יוצא עם חניכיו אל שדה המערכה, הוא אינו רק עובר מפעולה אחת לשנייה, אלא הוא יוצר חיבור חדש, מסוכן ומפואר, בין ,שני עולמות שנראים לעיתים כסותרים. השאלה המחשבתית אינה רק האם מותר לצאת למלחמה אלא האם תלמיד חכם יכול לשמר את עולמו הפנימי גם כשהוא ניצב מול אויב חיצוני, והאם ישנה אפשרות שהמלחמה עצמה תהיה אקט של קידוש השם, שבו הניצחון אינו מטרה כשלעצמה, אלא

.כלי לגילוי האמת האלוקית

, ביאר כי המלחמה של ישראל אינה נמדדת בכלים פיזיים בלבד)(גבורות ה', פרק ט המהר"ל מפראג ,אלא היא ביטוי למאבק נצחי בין אמת לשקר, ועל כן תלמיד חכם אינו יכול להיות מנותק ממנה שכן הוא הנושא את דגל האמת בעולם. המהר"ל מבאר כי אברהם אבינו, בהוציאו את חניכיו, נגע בנקודה שבה הקדושה צריכה להופיע בתוך המציאות כדי למגר את החושך, והחטא שנתבע עליו לא היה על המעשה עצמו אלא על חוסר הדבקות המוחלטת בכוח האמונה, כמי שדורש כוח אנושי

.כדי לנצח, בעוד שצדיק בדרגתו צריך היה לפעול בדרך שבה העולם הפיזי נכנע בפני כוח רוחו

ביאר כי תפקידו של האדם בעולמו הוא)(חובות הלבבות, שער הייחוד פרק י רבנו בחיי אבן פקודה .בראש ובראשונה פנימי, וכל פעולה חיצונית צריכה להיות כפופה לשלמות הנפש ולדבקות בבורא ,הוא מחדש כי כאשר אדם יוצא למלחמה, הניסיון הגדול ביותר הוא לא לאבד את המבט הפנימי לזכור שגם בשעה של סכנה, הקב"ה הוא הנלחם את מלחמותינו, וכי הכוח להילחם אינו נובע מהחרב אלא מן הנשמה המחוברת למקורה, ולכן, כל עוד תלמיד חכם זוכר שפעולתו היא המשך

.של דבקותו, המלחמה אינה גורעת מקדושתו אלא מעלה אותה

חידש כי לכל נשמה מישראל יש שליחות)(מכתב מאליהו, חלק ב, עמוד קנו הרב אליהו דסלר ייחודית, ומערכת החיים בנויה כך שכל אחד משלים את רעהו במארג של קדושה. הוא מסביר כי בדברי חז"ל שחילקו את העם ללומדים ולוחמים, אין הכוונה ליצירת מחנות נפרדים, אלא ליצירת שותפות שבה הכוח הרוחני מזין את הכוח הגשמי, והגשמי מגן על הרוחני. המחשבה העמוקה כאן היא שגם בשעה של מלחמה, תלמיד חכם שיוצא למערכה חייב לשאת בקרבו את ההבנה שהוא שם לא מכוחו, אלא מכוח זכות התורה והתפילה שלו ושל חבריו בבית המדרש, שכן הניצחון

.האמיתי הוא כשהמציאות כולה הופכת למרחב של קדושה

נראה כי ההרחבה המחשבתית הזו מלמדת אותנו שלא לפחד מהחיכוך שבין הקודש לבין ענייני ,העולם, אלא לראות בו את הייעוד המיוחד שלנו. אנחנו לא נקראנו להיות מנותקים מהמציאות אלא לקדש אותה, להביא את האור הגדול של התורה אל תוך המקומות החשוכים ביותר, ולדעת שהמאבק הוא אמיתי, הכוחות הם ממשיים, אך הניצחון מובטח למי שדבק בבוראו ושומר על

.נשמתו טהורה גם בתוך הסערה

כאשר אנו מתבוננים בנפש האדם ובמצפן הפנימי המכוון את צעדיו, אנו מגלים כי המוסר האמיתי אינו מערכת של חוקים חיצוניים הנכפים עלינו, אלא הוא נביעה פנימית, זרם חיים המבקש לבטא את רצון השם בתוך סבך המציאות. השאלה האם תלמיד חכם יוצא למלחמה נפתחת מתוך עומק התביעה הנפשית לזהות את תפקידנו; האם אנחנו חיים בפיצול בין האיש הקדוש שבבית המדרש לבין איש המעשה שבשדה הקרב, או שמא כל חיינו הם יחידה אחת, מונוליטית וקדושה, שבה ,כל פעימה של הלב היא ביטוי לנשמה האלוקית? המצפן הפנימי שאברהם אבינו גילה במערתו שאותו אנו מבקשים לפתח ולזקק, דורש מאיתנו אומץ לב רוחני – היכולת להכריע לא מתוך לחץ חיצוני או נוחות, אלא מתוך הקשבה לזמזום הפנימי של הנשמה, האומרת לנו היכן המקום שבו

.נוכל לקדש את השם בצורה השלמה והטהורה ביותר

ביאר: כי הקדושה היא המעלה העליונה שבה)(פרק כו רבי משה חיים לוצאטו במסילת ישרים כל פעולות האדם הופכות להיות בבחינת עבודת השם, ומי שזוכה לה, אינו צריך לשאול היכן הוא נמצא, כי בכל מקום ובכל עת הוא דבק בבורא. הרמח"ל מלמדנו כי המוסר האמיתי אינו בהפרדה בין דת לבין עולם, אלא בשלמות הנפש, והתלמיד חכם האמיתי הוא זה שגם כשהוא נדרש לפעול ,בעולם המעשה, ליבו נשאר דבוק במקורו, וממילא כל צעד שלו, גם אם הוא צעד בשדה המערכה

.הוא צעד של קדושה שמטרתו להעמיד אמת וחסד בעולם

חידש: כי הכוח המוסרי של האומה הוא אחד, והוא)(מלחמה פסקה ב הראי"ה קוק באורות הקודש מתגלה בדרכים שונות – פעם בלימוד ופעם במלחמה, והנשמה של ישראל היא היא הכוח המניע את הכל. ההרחבה כאן מחדשת כי המוסר שלנו נבנה מתוך הכרה שאנחנו עם אחד, וכל תנועה שלנו למען הכלל היא ביטוי של אהבה ושל אחריות, והמצפן הפנימי שלנו הוא אהבת ישראל

.ואהבת השם, שבהן הכל מתאחד לניצחון אחד גדול של אור על פני החושך

ביאר: כי החובה)(חלק ב פרק כז הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו אהבת חסד להציל את הזולת נובעת מתוך המוסר הטבעי שנטע הקב"ה בליבנו, והיא אינה עומדת בסתירה לתורה, אלא היא היא התורה במיטבה. הוא מבאר כי מי שבאמת לומד תורה, לבו מתרחב ונהיה

רגיש יותר לכאב של אחרים, ולכן דווקא מתוך עומק הלימוד צומחת ההבנה שהחיים הם ערך עליון, וכי חובה עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להגן על חייו של יהודי, כי כל נפש בישראל היא

.עולם ומלואו של תורה שחובה עלינו לשמור עליה

נראה כי המצפן הפנימי הזה דורש מאיתנו ענווה גדולה; לא לבחור במלחמה כדבר קל, אך גם לא לחמוק ממנה בגלל פחד או מתוך נתק, אלא להקשיב לקול האלוקי שקורא לנו להיות שותפים בתיקון עולם, אם בחרב ואם בספר, כשהלב נשאר מכוון תמיד אל המקור, אל הקדושה ואל אהבת

.ישראל, שהן הן התשתית לכל מה שאנו עושים

החיים שלנו אינם מורכבים מחללים נפרדים שבהם האדם מחליף כובעים; איש התורה אינו .משיל את טליתו כדי להפוך לאיש מלחמה, והלוחם אינו זונח את אמונתו כשהוא עולה על המדים הסוגיה שלפנינו מלמדת אותנו את סוד האינטגרציה הפנימית. אנו למדים שכל אדם, ובפרט מי שרואה את תורתו כמרכז חייו, נדרש לשאול בכל צעד ושעל: האם פעולתי זו נובעת מתוך דחיפות חיצונית, או מתוך הבנה פנימית של תפקידי בעולם? ההנהגה היומיומית היא לדעת שגם כאשר אנו נדרשים לפעול במישור המעשי, בבית, בעבודה, או בכל מקום שבו אנו נקראים לדגל, עלינו לשאת את הקדושה עמנו. היציאה של אברהם למלחמה עם חניכיו מלמדת אותנו שדווקא מתוך עומק החינוך וההכנה, אנו יכולים לפעול בעולם בלי לאבד את הזהות הרוחנית שלנו. עלינו להישמר לא להפוך את כלי הקודש שלנו, את הזמן שלנו ואת הכוחות שלנו, לכלים גשמיים בלבד. עלינו לזכור תמיד שזכות התורה היא זו שמאפשרת לנו לנצח, והיא זו שנותנת משמעות

.לכל פעולה שאנו עושים למען הכלל

:עיקר העניין:עיקר העניין

התביעה מאברהם אבינו אינה על עצם היציאה למלחמה, אלא על העדינות העצומה הנדרשת ממי שנושא את אור התורה בקרבו. הקדוש ברוך הוא מדקדק עם אוהביו כחוט השערה, ומלמדנו כי גם כאשר מלחמת מצווה מחייבת יציאה, תפקידו של בן תורה הוא תמיד להישאר מחובר למקור החיים, מתוך הכרה עמוקה שזכות התורה היא המגן הנצחי של ישראל. החיים אינם נחלקים למלחמה וללימוד, אלא לאחדות .אחת של קידוש השם, שבה כל פעולה חיצונית היא השתקפות של עומק פנימי כאשר אדם פועל ביושר, מתוך דבקות והבנה של תפקידו הייחודי, הוא הופך את שדה המערכה למקום של הופעת אלוקות, מגלה את נשמתו ומאיר את העולם כולו

.באור האמת שאין לו סוף