איך הופכת הבחירה בחיים למצוות עשה מדאורייתא?

היחידה בוחנת האם ובאיזה אופן "ובחרת בחיים" הוא ציווי מעשי מחייב ולא רק עצה, ומה משמעותו בהחלטות מוסריות ורוחניות.

ךליו תשרפ

עיקר העניין: השאלה אם מותר לעורר לתשובה בשבת אף אם הדבר מביא לדמעות ,קיבלה מענה ברור ומחזק לאורך הסוגיה .ראינו כי השבת אינה מסגרת שנועדה למנוע מאיתנו את האמת ,אלא היא המרחב שבו האמת הזו באה לידי ביטוי בצורה המזוקקת ביותר .כאשר אנו שומעים תוכחה ומזדעזעים ,כאשר לבנו נשבר לנוכח החסרונות שלנו ,אין זו פגיעה בשבת ,אלא להפך – זהו הביטוי הנעלה ביותר לקדושת היום. השבת היא זמן שבו הנשמה חוזרת אל שורשה ,והתשובה היא הפעולה שמאפשרת את השיבה הזו .יראה ושמחה אינן הפכים במציאות הרוחנית של היהודי ,אלא הן משלימות זו את זו; היראה היא המפתח שפותח את שער השמחה ,ושברון הלב הוא הבסיס שעליו נבנית האהבה הגדולה ביותר .מנהג ישראל קדוש ,שתמכו בו גדולי הפוסקים מכל הדורות ,מלמד אותנו שדמעות של תשובה בשבת אינן דמעות של ייאוש ,אלא דמעות של לידה מחדש .הן עדות לכך שהלב עדיין ער ,שהנשמה עדיין כמהה ,ושהשבת אכן פועלת את פעולתה להעיר את האדם משנתו .בסופו של יום, אנו למדים שאין רגע שאינו זמן לתשובה ,ואין מקום שבו אי אפשר לפגוש את הקב"ה ,אם רק מוכנים להוריד את המסכות ,להקשיב לזעקה הפנימית ,ולתת לה להוביל אותנו חזרה אל הבית ,אל השמחה ,ואל האמת הפשוטה והנצחית של חיינו. הדמעה שנולדת מתוך רצון לשוב אל ה' היא לא חולשה ,אלא כוחו הגדול ביותר של היהודי לבנות עולמות של קדושה .השבת אינה רק מנוחה מן המעשה ,אלא היא הזמנה בלתי פוסקת של הנשמה לשוב אל שורשה ,וכל שברון לב בדרך הוא רק שלב נוסף בבניית הקומה הפנימית שלנו.

איך הופכת הבחירה בחיים למצוות עשה מדאורייתא? ערב יום הדין ,האוויר באולם בית המדרש כבד ,טעון במתח דק ושקוף כזכוכית לפני התנפצותה .השקט אינו שקט של מנוחה ,אלא שקט דרוך ,כמו אותו רגע בטבע שבו הציפורים משתתקות לפני בוא הסערה הגדולה .ריח השעווה הנמסה של הנרות הדולקים מתערב בניחוח הספרים הישנים ,ודמעה בודדת על פניו של מתפלל נראית כעולם ומלואו של השתפכות הנפש .ברגעים הללו ,כששערי שמיים פתוחים לרווחה והנשמה מרגישה את כובד האחריות הניצב על כתפיה ,מהדהדת הקריאה הנוראה :העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ ,החיים והמוות נתתי לפניך ,הברכה והקללה ,ובחרת בחיים. הפסוק הזה אינו נותר כרעיון מופשט .הוא חודר אל תוך החדר ,אל תוך הדופק הפועם של האדם הניצב מול גורלו .הקריאה ובחרת בחיים אינה נשמעת כעצה טובה או כהמלצה מוסרית שניתן לשקול אותה בדעת ,אלא כצו אלוקי חד ,חותך ,שאינו מותיר מקום למפלט. השאלה הבוערת ,זו המבקשת תשובה ואין לה מנוח ,היא כיצד הופכת הבחירה בחיים למצווה

ממשית ,חיה ונושמת? האם בכל פסיעה מוסרית שאדם עושה ביומיום ,בכל רגע שבו הוא פורש מספק של עבירה ,הוא מקיים מצוות עשה מדאורייתא? ומה עומק הסוד הטמון ברצון האנושי הבסיסי לחיות ,באותו דחף פנימי שמתגבר על הייאוש גם ברגעי משבר ,האם גם הוא חלק מאותה מצווה נשגבה? אנו ניצבים כאן ,על סף תהום של הבנה ,מנסים לפצח את הקשר שבין רצון האדם לבין הצו האלוקי ,בין הנשימה הפיזית לבין החיים הרוחניים ,ומבקשים לדעת היכן עובר הגבול שבין בחירה טבעית לבין קיום מצווה מפורשת. נפתח את הדברים בחיבור אל השורש ,אל המקור שממנו נובעת המצווה הזו ,כאשר אנו מניחים לפנינו את הפסוקים המכוננים המהווים את היסוד למצווה זו ,כפי שהם מופיעים בפרשתנו. הכתוב בתורה מעיד ומזהיר :העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (דברים ל ,יט). פסוק זה ,המהדהד כקול שופר בלב הווייתנו ,אינו מותיר מקום לספק .משה רבנו ,בפרידתו האחרונה ,אינו מציע עצה ,אלא מטיל על האדם את משא האחריות הכבד מכל – לבחור בחיים עצמם. רש"י (דברים ל ,יט) ביאר :ובחרת בחיים אראה לך באיזה חלק תבחר ,תבחר בחלק החיים, כאלו יאמר אדם לחברו בחר לך מנה יפה בתוך חלקך ,והוא ממציאו על אותו המנה ואומר לו את זה בחר לך .בדבריו ,רש"י מבקש להעביר לנו תחושה של אב המדריך את בנו ,המראה לו באצבעו את הדרך הנכונה ,את המנה היפה ,ומלמד אותו כיצד לבחור בחיים מתוך הבנה והכרה בטוב הצפון בהם. רבי אברהם אבן עזרא (דברים ל ,יט) ביאר :וצוה השם לבחור בחיים ,והם המצות ,ולשמור הגוף והנפש ,כי שניהם דבקים .הרי לנו כי המצווה אינה מופשטת בלבד ,אלא מקיפה את כל הוויית האדם ,את שמירת הגוף ככלי לנשמה ,ואת המצוות כחיוניות לנפש ,כאשר כל אלו משולבים יחדיו ליצירת שלמות של חיים. הרמב"ן (דברים ל ,יט) ביאר :ובחרת בחיים צוה שיבחר האדם בחיים ,והוא על דרך שאמר ובחרת במדרכיהם .והכוונה בזה שיבחר האדם לעבוד את השם ולא יבחר בעבודה זרה ובדרכי המוות .כאן אנו פוגשים את העומק של המצווה כהכרעה קיומית ,שבה האדם בוחר באופן אקטיבי בעבודת ה' כדרך חיים ,ובכך הוא מסיט את עצמו מכל מסלול של מוות רוחני. הספורנו (דברים ל ,יט) ביאר :ובחרת בחיים ,שתבחר בדרך המביא אל החיים הנצחיים ,וזה יהיה בשמור כל מצות התורה ,כי הם חיינו ואורך ימינו .לפי שיטתו ,הבחירה בחיים היא בחירה בנצח ,בחירה שחורגת מגבולות הזמן והמקום ,והיא נעשית דרך כל מצווה ומצווה שאנו מקיימים. תרגום אונקלוס (דברים ל ,יט) תרגם :ותבחר בחיי ,דלמען תחיה את וזרעך .התרגום מדגיש את הפעולה האקטיבית של הבחירה ,את הרצון המכוון של האדם להשפיע חיים לא רק על עצמו ,אלא גם על הדורות הבאים ,מתוך הבנה שזוהי השליחות המוטלת עליו.

ךליו תשרפ

נפתח את דלתות ההיכל אל דברי חז"ל ,המקור והשורש של כל השאלות והתשובות, שם נראה כיצד הפסוק "ובחרת בחיים" אינו רק תיאור מצב ,אלא הופך בידי חכמינו למנוע אקטיבי המניע את האדם לעמל התורה ולהתעלות הרוחנית. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יט ע"ב) אמרו :לעולם ילמוד אדם תורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שנאמר ובחרת בחיים .חכמינו מלמדים אותנו כי הבחירה בחיים מתחילה בעצם המעשה ,בעצם העיסוק בתורה ,שכן התורה היא גוף החיים ,ומי שבוחר בה ,הרי הוא בוחר בחיים עצמם ,גם אם בתחילת דרכו עשה זאת שלא לשמה. בגמרא במסכת נדרים (דף מ ע"א) דרשו :מאי דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך זה תלמוד תורה. המפרשים במקום ,ובהם הר"ן (שם) ,ביארו שאין לאדם חיים אמיתיים אלא בחיבור לתורה, שכן היא המקור שממנו נמשכת החיות לכל הבריאה כולה ,ומי שבוחר ללמוד תורה מקיים בכך את מצוות הבחירה בחיים במובנה הנעלה ביותר. בגמרא במסכת קידושין (דף מ ע"א) אמרו :כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה .רש"י (שם) ביאר שזהו כוחה של הבחירה בחיים – שההימנעות מעבירה אינה רק פסיביות ,אלא היא מעשה חיובי של דבקות בחיים ,שכן האדם בוחר שלא לפגום בקשר שלו עם מקור החיים ,ופעולה זו נחשבת לו כקיום מצוות עשה של ממש. בתלמוד ירושלמי (מסכת ברכות פרק ט הלכה ה) אמרו :כל העוסק בתורה זוכה לשני שלחנות לעולם הזה ולעולם הבא .מפרשי הירושלמי ,ובראשם הפני משה (שם) ,ביארו שהבחירה בחיים היא בחירה בנצחיות ,שכן התורה היא הכלי המגשר בין העולם הזה ,שבו אנו עמלים, לבין העולם הבא ,שבו אנו מקבלים את שכרנו ,והבוחר בה מבטיח לעצמו חיים שאינם פוסקים לעולם. דברים אלו מלמדים אותנו כי הבחירה בחיים אינה עומדת בסתירה לחיים הגשמיים ,אלא היא ממלאת אותם בתוכן שמעניק להם ערך של נצח ,ובכך הופכת את עצם הקיום שלנו לקיום של מצווה ,שכן בכל פעולה שאנו עושים למען התורה והקדושה ,אנו ממשים את הציווי האלוקי לבחור בחיים. נתעלה ונעלה לקומת הראשונים ,עמודי התווך של תורתנו הקדושה ,המביטים על הפסוק ומחדדים עבורנו את גדר המצווה לא רק כהוראה ,אלא כציווי יסודי המגדיר את זהותנו היהודית .הם פורשים בפנינו את היריעה ומרחיבים את גבולות ההבנה ,ומראים כיצד המצווה לבחור בחיים היא הבסיס לכל בניינה של התורה כולה. ספר החינוך (מצווה תכא) כתב :שנצטווינו לבחור בטוב ,והוא לשמור כל מצוות התורה ,כי הם חיינו ואורך ימינו .הרי שהחינוך אינו רואה במצווה זו רק פרט מן הפרטים ,אלא כותרת גדולה המאגדת תחתיה את כל המצוות כולן .הביאור הוא שכל מצווה שאנו מקיימים היא נדבך נוסף בבחירה בחיים ,שכן עצם קיום רצון ה' הוא הנותן לחיים את משמעותם הנצחית, והזנחת המצוות היא התרחקות ממהות החיים. רבינו יונה בשערי תשובה (שער א אות ה) כתב :והנה הבחירה בחיים היא בדרך התשובה ,כי

בזה ישיב האדם את נפשו אל השם יתברך ויוסיף חיים .רבנו יונה מלמד אותנו כי הבחירה בחיים אינה פעולה חד פעמית ,אלא תהליך מתמיד של התחדשות .כשאדם שב בתשובה, הוא מכריע באופן אקטיבי לחיות בקרבת ה' ,ובכך הוא מקיים את המצווה להעדיף את החיים על פני דרך הפירוד והחטא ,שהיא היא המוות הרוחני. הרלב"ג (דברים ל ,יט) כתב :רצה השם יתברך שנבחר בזה הטוב ,כדי שנשיג החיים הנצחיים אשר הם תכלית המציאות האנושית .הרלב"ג מדגיש את העיקרון של בחירה חופשית, ומסביר כי הקדוש ברוך הוא הציב בפנינו את הדרך המוליכה אל הנצח ,לא כדי להגביל אותנו, אלא כדי שעל ידי הכרעתנו החופשית נזכה להשיג את תכליתנו ,שהיא החיים האמיתיים המחוברים אל הבורא. רבינו בחיי בכד הקמח (ערך אמת) כתב :כי הלב הוא הבוחר ,והמצווה היא להטות את הלב אל השם ,כי כל אשר יטה אדם את לבו הוא יבחר .רבינו בחיי מוביל אותנו אל פנימיות האדם ,אל המקום שבו מתגבשת ההחלטה .הוא מבאר שהמצווה לבחור בחיים היא מצווה על פנימיות הלב ,להטות את הרצון ואת הכוונה אל עבר ה' ,ובכך הופכת הבחירה החיצונית למעשה של קדושה שכל הנשמה שותפה בו. האחרונים ,נושאי דגל ההלכה והמחשבה ,המשיכו את הדרך הסלולה והעמיקו בביאור המצווה ,כשהם מביאים את החיוב הזה אל פתח ביתו של כל יהודי ,בהכרעות היום-יומיות ובנבכי הנפש הפנימיים. הגאון רבי יצחק מאיר אלתר ,בעל החידושי הרי"ם (דברים ל ,יט) ,ביאר כי המצווה אינה מסתכמת רק בבחירה בדרך התורה ,אלא היא כוללת את עצם הרצון לחיות .הוא חידש שבעת שאדם נמצא במצב של חולי או קושי ,עליו לעורר בקרבו את הרצון לחיים ,שכן רצון זה כשלעצמו מהווה קיום של מצוות עשה דאורייתא של ובחרת בחיים .הביאור הוא שהתורה ,החפצה בחיים ,מצווה על האדם לא רק להימנע ממוות ,אלא להשתוקק אל החיים ככלי לעבודת ה’. הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו ברכת מועדיך לחיים (חלק א ,דרוש לספר תורה) ,ביאר כי כתיבת ספר תורה היא קיום מיוחד של המצווה .הוא פירש שעל ידי התורה נמשכים חיים לעולם, ומי שזכה לכתוב ספר תורה הרי הוא בוחר בחיים באופן המוחשי ביותר ,שכן התורה היא המקור שדרכו הקדוש ברוך הוא מזרים חיות לכל המציאות. הגאון רבי יעקב חיים סופר בספר כף החיים (או"ח סימן רלה ,ס"ק טו) ,ביאר על פי ספר החינוך כי בכל קיום מצווה ,ולו הקלה ביותר ,מקיים אדם מצוות עשה של ובחרת בחיים .הוא הוסיף כי מי שמתרשל במצווה הרי הוא מנתק את עצמו ממקור החיים ,ומכאן שהבחירה בחיים היא ההכרעה המתמדת להישאר צמוד למצוות ה' ,שהן הן חיינו ואורך ימינו. הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות שבת ,חלק א) ,ביאר כי כאשר אדם ניצב בפני ספק באיסור דאורייתא ,עליו להחמיר משום מצוות ובחרת בחיים .הוא חידש שהחומרה בספקות אינה רק דין הלכתי של ספיקא דאורייתא לחומרא ,אלא היא מהווה בחירה מודעת בדרך החיים ,שכן האדם בוחר בדרך המגנה עליו ועל נשמתו מכל פגם של חטא.

ךליו תשרפ

הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (הקדמה לספר שמירת הלשון,

פרק א) ,ביאר כי הבחירה בחיים היא הכרעה מוחלטת להעדיף את מה שמקיים את הנפש על פני מה שמכלה אותה .הוא חידש כי דיבורו של האדם הוא ביטוי לחיים ,וכאשר אדם שומר את פיו מלשון הרע ,הרי הוא בוחר בחיים ,שכן הוא מונע מנפשו את הכיליון שמביאה השחתת הדיבור ,ומקיים בפועל את הציווי האלוקי להעדיף את החיים המזוקקים על פני כל פגם בדיבור. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב בקובץ תשובות (חלק א ,סימן רכז) ,ביאר כי הציווי לבחור בחיים מלמד אותנו שעל האדם לבחון כל צעד בדרכו אם הוא מוביל להתקרבות להשם יתברך ,שכן זוהי הגדרת החיים האמיתית .הוא חידש שהבחירה בחיים אינה רק הימנעות מנזק ,אלא יצירה אקטיבית של חיים רוחניים על ידי הקפדה יתירה על קיום המצוות בהידור, שכן כל הידור במצווה הוא הוספת חיים בתוך עולמו של האדם. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה ,סימן קמה) ,ביאר כי המצווה לבחור בחיים מטילה על האדם חובה מיוחדת לשמור על בריאותו מתוך כוונה לעבודת השם .הוא הוסיף כי אדם המזלזל בבריאותו בשם איזה צורך חולף ,הרי הוא מפר את הציווי לבחור בחיים, שכן הוא מבטל את הכלי שניתן לו כדי לקיים בו תורה ומצוות ,ובכך הוא פוגע באפשרות שלו לממש את התכלית שלשמה נוצר. מו"ר הגאון רבי משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (חלק ד ,סימן רפו) ,ביאר כי בשעה שאדם עומד בספק אם לקיים מצווה או שמא יינזק בגופו ,עליו להכריע לפי מצוות ובחרת בחיים .הוא פירש שהתורה חפצה בחיים ,ומצווה זו מנחה את האדם לבחור בדרך שתחזק את חייו הרוחניים והגשמיים כאחד ,מתוך אמון מלא שהבחירה בדרך ה' היא הדרך הבטוחה ביותר. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (דברים ,סימן מח) ,ביאר כי הבחירה בחיים היא היסוד להכרעה בכל מצבי הספק של האדם .הוא חידש כי התורה מנחה אותנו שאין מדובר רק בבחירה בין מותר לאסור ,אלא בבחירה בין דרך של חיים וצמיחה לבין דרך של קיפאון ומוות ,ועל כן בכל הכרעה שבין שתי דרכים עלינו לשאול את עצמנו :איזו דרך מקרבת אותנו יותר אל אבינו שבשמים ,וזו הדרך שבה עלינו לבחור. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (ימים נוראים ,דיני ראש השנה) ,ביאר כי המצווה לבחור בחיים כוללת גם את החובה לשמוח ביום טוב ובכל רגעי החיים המקודשים .הוא הוסיף שמי שמקיים את המצוות מתוך עצבות הרי הוא מחמיץ את הבחירה בחיים ,שכן החיים המקוריים שניתנו לנו הם חיים של שמחה ושירות השם ,והיכולת לשמוח מתוך המצווה היא המדד האמיתי לכך שהאדם אכן בוחר בחיים שחפץ בהם הקדוש ברוך הוא. כשאנו מבקשים להוריד את גופי התורה אל קרקע המציאות ,אל החיים הפועמים ברחוב, בבית ובשגרת יומנו ,אנו מגלים כי הבחירה בחיים אינה נותרת כסיסמה עליונה ,אלא הופכת לצו עבודה פנימי .הנפקא מינות הללו משנות את כל צורת ההתבוננות שלנו על העולם ,על ההכרעות שלנו ,ועל האופן שבו אנו מנהלים את רגעיו הקטנים והגדולים של האדם.

הפני יהושע (בספרו פני יהושע ,מסכת כתובות דף כח ע"א) ביאר כי כאשר אדם ניצב בפני ספק באיסור דאורייתא ,הרי החמרה אינה רק דרך הלכתית מחושבת ,אלא היא ביטוי ישיר למצוות ובחרת בחיים .נפקא מינה היא שאין לאדם לראות בחומרה טרחה או הכבדה ,אלא הזדמנות לקיום מצוות עשה ,שכן על ידי החמרה הוא בונה סייג שמונע ממנו להתקרב אל הדרך של מוות רוחני ,ובכך הוא זוכה לקיים את הציווי האלוקי בבחירה החופשית שלו. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן יז) ביאר כי השמירה על הבריאות הגופנית אינה רק צורך טבעי ,אלא חובה קיומית שנלמדת מהציווי ובחרת בחיים .נפקא מינה היא שמי שמתרשל בבריאותו ללא צורך של מצווה ,הרי הוא פוגם בקיום התורה ,שכן הגוף הוא המקדש שבו שוכנת הנשמה ,והזנחתו היא כהזנחת בית המקדש ,ולכן כל פעולה שמטרתה שמירה על הבריאות הופכת למעשה של קדושה. הרב וולבה בספרו עלי שור (חלק א פרק י) ביאר כי הבחירה בחיים כוללת גם את האחריות לחנך את הדור הבא בדרך הטהורה .נפקא מינה לכל הורה היא שכל עמל ותפילה שהם משקיעים בחינוך הילדים ,אינם רק פעולה טכנית של העברת מסורת ,אלא קיום של מצוות ובחרת בחיים ,שכן הם מנחילים לזרעם את הדרך שתוביל אותם לחיים אמיתיים ומחוברים לשורש. רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (מאמרי ימים נוראים) ביאר כי גם ברגעי משבר ושפל רוחני ,אסור לאדם להתייאש ,שכן הרצון לקום ולהתחיל מחדש הוא קיום המצווה .נפקא מינה היא שבכל יום ובכל שעה ,גם כאשר האדם מרגיש רחוק ,עצם ההכרעה שלו להטות את ליבו לטוב היא בחירה בחיים ,והיא מצווה שעומדת לו לעד ,שכן האדם תמיד נמדד לפי הרצון והבחירה שלו ברגע זה. דברים אלו מציבים מראה מול עינינו ,ומלמדים אותנו כי הבחירה בחיים מתרחשת בכל רגע של הכרעה ,בין אם היא גדולה ובין אם היא קטנה ,והיא הכוח המניע אותנו לחיות את חיינו מתוך משמעות ואחריות. כאשר אנו מעמיקים אל תוך עומק הסוגיה ,אל המקום שבו המושגים ההלכתיים מתפשטים והופכים למושגי חיים רחבים ,אנו מגלים כי המצווה "ובחרת בחיים" אינה רק ציווי לביצוע פעולות כאלו או אחרות ,אלא היא שרטוט של תפיסת עולם שבה החיים עצמם מוגדרים על פי הקשר שלהם אל המקור .ההבנה העמוקה העולה מן העיסוק בסוגיה זו היא כי החיים הם היכולת של האדם להיות שותף פעיל במעשה הבריאה ,דרך הבחירה המודעת שלו ,והשבר הגדול המונח בפתחה של המצווה הזו הוא ההכרה כי ללא הבחירה הזו ,החיים עלולים להפוך לקיום סתמי ,מנותק מהמקור האלוקי שמחיה את הכל. המהר"ל מפראג בספרו נתיבות עולם (נתיב התורה) ביאר :כי החיים האמיתיים אינם תלויים בנשימה בלבד ,אלא במידת הדבקות של האדם אל מה שהוא מעבר לו .הוא חידש כי הבחירה בחיים היא הבחירה בהתקשרות אל הנצחי ,והמוות אינו אלא ניתוק ,פירוד מהשורש שממנו יונק הכל .על פי דבריו ,המצווה לבחור בחיים היא הקריאה לאדם לא להסתפק בקיומו

ךליו תשרפ

החומרי ,אלא להשתמש בכוח הבחירה שניתן לו כדי לחבר את עצמו אל הקדושה ,ובכך להפוך את חייו למציאות שאינה תלויה בכלות הגוף. השפת אמת בספרו על פרשת נצבים ביאר :כי הקדוש ברוך הוא נתן ביד האדם את הבחירה ,משום שזוהי הדרך היחידה שבה האדם יכול להפוך את הטוב לטוב שלו .הוא ביאר כי הבחירה בחיים פירושה הוא לגלות את האור האלוקי החבוי בכל דבר .לפי דבריו ,המצווה לבחור בחיים היא תהליך מתמיד של גילוי ,שבו האדם מנקה את הראייה שלו ומסיר את המסכים המסתירים את האמת ,וכל רגע של גילוי כזה הוא קיום של "ובחרת בחיים" ,שכן הוא מזרים חיות חדשה לתוך המציאות. רבי צדוק הכהן מלובלין בספר דברי סופרים (סימן י) ביאר :כי כוח הבחירה הוא הכוח שבאמצעותו האדם יוצר את עצמו .הוא חידש כי אין הבחירה בחיים תלויה רק במעשים הגדולים ,אלא היא טמונה בהכרעה הפנימית של האדם בכל רגע ורגע .כאשר אדם בוחר בטוב ,הוא מקיים את תכלית בריאתו ,והבחירה הזו היא שמגדירה אותו כחי .לפי דבריו ,אדם שאינו בוחר ,אלא נגרר אחרי המציאות ,הרי הוא כמי שאינו חי באמת ,שכן החיים ניתנו לנו ככלי ליצירה ולא כדי שנזרום בהם כעלים נידפים ברוח. הסבא מנובהרדוק בספר מדרגת האדם (חלק א) ביאר :כי העומק של המצווה טמון בהכרה שאדם אינו יכול לעמוד במקום .הוא ביאר כי העולם בנוי בצורה כזו שכל רגע מחייב הכרעה, והבחירה בחיים היא התביעה מהאדם להיות תמיד בתנועה של עלייה .השקיעה לתוך השגרה ללא בחירה מודעת היא הדרך המובילה אל המוות הרוחני ,והחיים האמיתיים הם היכולת לחדש את הבחירה בכל יום מחדש ,כאילו היום ניתנה המצווה. כאשר אנו מצרפים את הדברים הללו ,אנו מבינים כי המצווה לבחור בחיים היא תביעה לעומק ומשמעות ,היא קוראת לאדם שלא לוותר על הריבונות הפנימית שלו ולהכניע אותה תחת רצון ה' .החיים אינם נתון ,הם יצירה ,והבחירה בהם היא הכוח שמקיים את העולם כולו ,שכן הקדוש ברוך הוא חפץ שביד האדם יהיה הכוח להכריע לטובה ,ובכך להמשיך את אורו בעולם. נצלול אל תוך עומק הנפש ,למקום שבו ההחלטות מתקבלות לא בראש ,אלא בחדרי הלב הפנימיים ,שם האמונה אינה מושג מופשט ,אלא זרם חי של קיום .האדם ,המבקש לאחוז בחיים ,אינו מחפש רק הישרדות פיזית ,אלא את הניצוץ האלוהי שמעניק משמעות לכל פעימת לב ,והחיבור בין הבחירה לבין המהות הפנימית הוא המפתח להנהגת חיים המקודשת באמת לשמים ,ועתה נראה כיצד ענקי הרוח רואים את הקשר החי הזה. הראי"ה קוק באורות התשובה (פרק א סעיף א) ביאר :כי התשובה היא לא רק תיקון של חטאים ,אלא היא תנועה טבעית של הנשמה לחזור אל שורש חייה ,אל האור הפשוט שבו היא חיה לפני שנפרדה מן המקור .הוא חידש כי כשהאדם מתעורר לתשובה ולבחירה בחיים, הוא פועל לא מתוך תחושת חסרון ,אלא מתוך רצון עמוק להתחבר אל עצמותו ,ולכן גם אם הדבר מלווה במאמץ ,אין הוא אלא ביטוי לכמיהה של הנשמה לשוב אל מצבה הראשוני, הטהור והקדוש.

רבי אליהו אליעזר דסלר במכתב מאליהו (חלק א ,קונטרס הבחירה) ביאר :כי הבחירה היא נקודת המפגש שבין חומריות האדם לבין בחירתו החופשית ,שבה הוא מחליט להידבק בבורא .הוא הציב בפנינו את המבט כי הבחירה בחיים היא היכולת להוציא את הנפש מההרגלים המכניים ולבחור באמת מתוך הכרה ,מהלך שבונה את האדם להיות בעל בחירה אמיתי ,המעצב את גורלו הנצחי בכל מעשה קטן. רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (תורה רפב) ביאר :כי האדם חייב לדון את עצמו לכף זכות ולמצוא בתוך תוכו נקודות טובות ,כי הן הן החיים האמיתיים .הוא הציב זאת ככלי עבודה לנפש ,שהבחירה בחיים פירושה הוא לסרב לראות את עצמנו דרך משקפי המוות והיאוש ,אלא להאמין בכוח החיות הטמון בכל רגע ,ובכך לעורר את הנפש אל העלייה מחדש. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ביביע אומר (חלק ג ,אורח חיים סימן ל) ביאר :כי הנהגת האדם צריכה להיות מכוונת תמיד אל המטרה של קידוש השם ,שזהו תוכן החיים שאין נעלה ממנו. הוא הציב כי מנהיג או אדם פרטי השואף לחיות נכון ,צריך למדוד את צעדיו בשאלה האם הם מוסיפים אור של קדושה בעולם ,שכן חיים ללא תוכן של מצווה הם כחיים ללא נשמה, והבחירה בחיים היא הבחירה להוסיף אור. הרב יוסף דב סולובייצ'יק באיש האמונה (פרק א) ביאר :כי האדם המאמין חי במתח שבין הבדידות לבין ההתחברות לאלוקים ,והבחירה בחיים היא ההחלטה להיענות לקריאה האלוקית למרות כל המכשולים .הוא חידש כי החיים הם מסע של נאמנות ,שבו האדם נדרש לא לוותר על הזהות הרוחנית שלו גם כשהעולם סביבו אינו מבין אותו ,ובכך הוא הופך את חייו למסר של אמונה חיה. אנו רואים אפוא ,שהאמונה אינה דורשת מן האדם להדחיק את רגשותיו או להתעלם מכאבו ,אלא היא מזמינה אותו להפוך את הכל לקרבן לפני ה' .החיבור אל הנפש בבחירה בחיים ,מתוך הכרה כי כל רגע של התעוררות הוא מתנה ,בונה באדם מצפן פנימי המאפשר לו לחיות את חייו מתוך עומק ומשמעות ,בלי לאבד את שמחת החיים ,ובלי לשכוח את המטרה הנעלה שאליה הוא שואף להגיע. נצא אל המסע לבניית המצפן הפנימי ,אותו כלי שקט שאינו מטיף ,אלא מדריך .המוסר הנבנה מתוך הכרה בערכה של הבחירה בחיים הוא מוסר שאינו מטיף לאדם מה לעשות, אלא מדריך אותו כיצד להיות – כיצד לפגוש את עצמו ואת בוראו באמת ,בלי מחיצות של חול ובלי אמירות ריקות ,אלא מתוך הכרה עמוקה בערך הנשמה והעמידה לפני ה'. רבי משה חיים לוצאטו במסילת ישרים (פרק ב) ביאר :כי הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו ,כלומר שיסתכל ויראה ויפקח על כל מעשיו שלא יהיה בהם צד עבירה. המצפן כאן הוא פשוט :האם אתה באמת נוכח בתוך המציאות שלך ,או שאתה רק צופה בה מבחוץ? המוסר העולה מן העיסוק בבחירה בחיים הוא ההבנה שכל רגע של זהירות ,כל רגע של כנות ,הוא אבן בניין באישיותו של האדם. רבנו בחיי אבן פקודה בחובות הלבבות (שער התשובה פרק ד) ביאר :כי התשובה היא מתנה

ךליו תשרפ

שניתנה לאדם כדי שלא ייאוש מן הדרך ,אלא יתחזק דווקא מתוך השברים .בחיי המעשה, כאשר אדם חווה רגעי נפילה או שפל ,עליו לזכור שגם אם הוא בתוך השגרה ,הוא יכול ליצור לעצמו רגעים של התבודדות ותשובה ,שבהם הוא מנתק מגע מן העולם ועולה אל נקודת האמת הפנימית שלו ,כפי שעושים בבחירה בחיים. רבי שמחה זיסל זיו בחכמה ומוסר (חלק א) ביאר :כי אדם נמדד לא במה שהוא נראה כלפי חוץ ,אלא במידת האמת שבה הוא מתנהל עם נפשו פנימה .המוסר העולה מן העיסוק בבחירה בחיים הוא הידיעה כי אין לו לחשוש משום תחושת לב עמוקה ,גם אם היא כואבת, כל עוד היא מניעה אותו קדימה אל עבר הטוב .המוסר הוא לדעת לתעל את הכאב ,לא להדחיק אותו ,אלא להשתמש בו כמנוף לבניית קומה אישיותית גדולה יותר. רבי יצחק הוטנר בפחד יצחק (מאמרי ימים נוראים) ביאר :כי היראה והשמחה אינן שתי תחושות נפרדות ,אלא הן מהוות מערכת אחת של התעלות הנפש .המצפן המוסרי שהאדם בונה לעצמו מתוך לימוד זה הוא ההבנה שהאדם הוא יצירה מתמדת ,וכל רגע של התעוררת הוא הזדמנות ליצירת אישיות חדשה .מוסר זה דוחה כל תפיסה של יאוש ,שכן הוא מעמיד את האדם תמיד בעמדה של בחירה ,של התחלה ,של יצירה ,וזהו מצפן שנותן כוח להתמודד עם כל משבר. הרב אליהו דסלר במכתב מאליהו (חלק א) ביאר :כי אמת היא דבר שאין לו סוף ,והתקדמותו של האדם נמדדת ביכולתו להסיר את הקליפות המסתירות את האמת הזו .המוסר הפשוט הנובע מכאן הוא לחדול מחיפוש הצדקות וסיסמאות ,ולגשת אל המציאות כפי שהיא .כאשר האדם מבין שאין הוא צריך להסביר את רגשותיו לאף אחד ,אלא רק לעמוד בכנות מול בוראו ,הוא בונה לעצמו עולם פנימי איתן ששום רוח חיצונית לא יכולה לערער ,וזהו המצפן האמיתי לחיים של עבודת ה'. ומכאן אנו לוקחים עמנו תובנות מעשיות לתוך מרקם החיים ,כדי שהפסוק העמוק ובחרת בחיים לא יישאר כרעיון מופשט ,אלא יהפוך לכלי עבודה יומיומי המלווה אותנו בכל שעות היממה. ראשית ,בכל בוקר כאשר האדם קם ,הוא יכול לומר לעצמו בפשטות ובתודעה בהירה: היום אני בוחר בחיים .אין זו סיסמה בלבד ,אלא הכרעה מודעת להתחיל את היום מתוך אמונה ,מתוך שמחה על המתנה שקיבלתי ,ומתוך נכונות להשקיע את כוחותיי במה שנותן חיים – בתורה ,בתפילה ובחסד. שנית ,כאשר מתעורר לפני האדם ספק ,אפילו בדבר הנראה קטן ,עליו לזכור כי הכרעתו בזה אינה רק שאלה של חומרה או קולא ,אלא קיום של מצוות עשה מפורשת .עצם הזהירות מספק עבירה ,או הבחירה בדרך המוסרית יותר במקום בדרך הקלה ,היא בחירה בחיים עצמם ,שכן האדם מעדיף את הנצחי על פני הזמני. שלישית ,במצבים של חולשה גופנית או עייפות הנפש ,על האדם לעורר בעצמו את הרצון לחיות .לא להפקיר את עצמו לייאוש או לתחושת אפסיות ,אלא להיזכר כי הרצון הפנימי