אתמול היינו מלאכים. היום בואו ונהיה בני אדם!
אתמול עמדנו שעות בבית הכנסת. לא אכלנו, לא שתינו, התרחקנו מן הגוף, לבשנו לבן, התוודינו והתפללנו. למשך יום אחד ניסינו לחיות כמעט כמלאכים. והיום? היום לוקחים פטיש, סוחבים קרשים, קונים סכך, בונים סוכה, חוזרים למטבח, למשפחה, לעבודה ולחיים. וזה אולי אחד המעברים העמוקים ביותר בלוח השנה היהודי. התורה אינה משאירה אותנו ביום הכיפורים. ארבעה ימים בלבד אחריו מגיע חג הסוכות: **"בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'"** (ויקרא כג, לד). כי המטרה של היהדות איננה להפוך אותנו למלאכים. למלאך אין ילדים שמוציאים אותו מדעתו, חשבון בנק שמדאיג אותו, גוף שמתעייף, בית שצריך לנהל ואדם אחר שצריך ללמוד לחיות איתו.
האדם נדרש לקחת את מה שפגש כשהיה עטוף בטלית ביום הכיפורים ולהכניס אותו אל תוך החיים הרגילים. קל להיות קדוש כשאין אוכל, עסקים, טלפונים ושגרה. השאלה הגדולה היא מה נשאר מן הקדושה כאשר חוזרים לאכול. אולי לכן המצווה הראשונה שאנחנו רצים אליה אחרי יום הכיפורים היא לבנות בית ארעי דווקא בעולם החומר. **אתמול ניסינו להיות מלאכים. היום מתחילה משימה קשה וגדולה יותר: להיות בני אדם שאוכלים, עובדים, אוהבים, מתעצבנים ומתמודדים, ובתוך כל זה לא שוכחים את האדם שפגשו אתמול מול הקב"ה.**