מה עושים עם כל ההחלטות שקיבלנו ביום הכיפורים?

בנעילה היינו בטוחים שהפעם זה יהיה אחרת. נדבר אחרת בבית. נקדיש יותר זמן לילדים. נלמד יותר. נכעס פחות. נניח את הטלפון בצד. ואז מגיעים החיים. אולי משום כך ההלכה אינה מאפשרת לנו להישאר בעולם של החלטות מופשטות. מיד אחרי יום הכיפורים מתחילים לעסוק במצוות הסוכה. הרמ"א מביא שנוהגים להתחיל בעשיית הסוכה במוצאי יום הכיפורים, כדי לצאת ממצווה אל מצווה (אורח חיים תרכד, ה). איזו פסיכולוגיה עמוקה יש כאן. אל תשאיר את ההתעוררות בתור רגש. תן לה ידיים. קח פטיש. תזיז קרש. תעשה משהו. אחת הסיבות שהחלטות גדולות נעלמות היא שהן נשארות בתחום ההשראה. האדם החליט להיות אבא טוב יותר, אבל לא קבע מתי הטלפון נסגר. החליט ללמוד, אבל לא קבע שעה.

כוונה שאינה מקבלת כתובת ביומן נשארת לעיתים קרובות רק משאלה. **אולי הדרך לשמור על רגע גדול אינה לנסות להרגיש אותו לנצח. צריך לקחת ממנו דבר אחד שאפשר לעשות כבר היום. כי חיים אינם משתנים מן ההחלטות שריגשו אותנו, אלא מן ההחלטות שקיבלו ידיים ורגליים.**

איזו החלטה אחת שקיבלת ביום הכיפורים יכולה לקבל כבר היום שעה, מקום ומעשה קבוע?