למה ראוי שהסכך ישאיר לנו פתח אל השמים?
הסכך אינו תקרה רגילה. השולחן ערוך מציין שדרך הסיכוך להיות קל כדי שייראו ממנו הכוכבים הגדולים, אך גם אם הסוכה מעובה כעין בית היא כשרה (אורח חיים תרלא, ג). ההלכה דורשת שיהיה עשוי מדבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה, והסוכה צריכה להיות מקום של צל, אבל לא בית אטום וסגור. יש משהו חזק בעצם החוויה: אדם יוצא מן התקרה הקבועה ומרים את העיניים אל הסכך ואל מה שמעבר לו. רוב השנה אנחנו חיים מתחת לתקרות שבנינו לעצמנו. לא רק בטון. תקרות של הרגלים, פחדים והנחות על מה אפשר ומה אי אפשר. יום הכיפורים פתח לרגע את הלב. סוכות מבקש שלא נסגור אותו שוב מיד. אדם צריך בית, אבל הוא גם צריך חלון אל מה שגדול ממנו. אנחנו עלולים לבנות חיים כל כך מסודרים עד שאין בהם יותר מקום לפליאה, לאמונה, להפתעה או לשינוי.
**אולי הסוכה אינה רק בית עם תקרה חלשה. היא תזכורת לכך שגם בחיים יציבים ובריאים צריך להשאיר פתח אחד לשמים, כדי שלא נהפוך את הביטחון שלנו לתקרה שמסתירה מאיתנו את מה שנמצא מעלינו.**