למה דווקא אחרי יום הכיפורים אנחנו צריכים ארבעה מינים שונים?

לולב, אתרוג, הדס וערבה. המדרש רואה בארבעת המינים דמויות שונות בתוך עם ישראל, בעלי תורה ומעשים ברמות שונות, ומסיים שהקב"ה אומר: **"יוקשרו כולם אגודה אחת"** (ויקרא רבה ל, יב). איזו תביעה מדויקת לימים שאחרי יום הכיפורים. קל לעמוד בבית הכנסת ולבקש שהקב"ה יסלח לנו. קשה יותר לצאת משם ולחיות שוב עם האנשים שמרגיזים אותנו. האדם שאנחנו לא מסכימים איתו. השכן. בן המשפחה. מי שחושב אחרת. סוכות אומר: אתה רוצה להתקרב לקב"ה? קח ביד אחת אנשים שונים ממך. לא צריך להפוך את כולם לאתרוגים. המצווה מתקיימת דווקא כאשר כל אחד נשאר מה שהוא, ובכל זאת הם נקשרים יחד.

**אולי המבחן הגדול של יום הכיפורים מתחיל כשאנחנו יוצאים מבית הכנסת ופוגשים שוב את האנשים שלא השתנו בכלל. השאלה היא האם משהו בדרך שבה אנחנו מחזיקים אותם השתנה.**

את מי בחיים שלך אתה צריך ללמוד להחזיק בכבוד בלי לדרוש ממנו להיות דומה לך?