למה אנחנו מפחדים כל כך להחמיץ?

יש מסעדה שלא ניסינו, מקום שלא ביקרנו בו, השקעה שלא עשינו, אירוע שלא הוזמנו אליו, והצלחה של מישהו אחר שמופיעה בדיוק כשאנחנו יושבים בבית. העולם הדיגיטלי יצר FOMO כמעט בלתי פוסק: תמיד מתרחש במקום אחר משהו שנראה טוב יותר. ואז התורה מצווה: **"ושמחת בחגך"** (דברים טז, יד). שים לב למילה: **בחגך**. לא בחג של מישהו אחר. שמחה דורשת נוכחות במקום שבו אתה נמצא. אדם שמביט כל הזמן מעבר לכתף כדי לבדוק אם במקום אחר טוב יותר אינו יכול לקבל בשלמות את הטוב שנמצא מולו. הבעיה אינה שיש עוד אפשרויות בעולם. הבעיה היא שהאפשרויות שלא בחרנו מתחילות להרוס את האפשרות שכן בחרנו. זה נכון בקריירה, בזוגיות, במקום מגורים ובחיים בכלל. כל בחירה אמיתית סוגרת דלתות אחרות.

**אולי בגרות מתחילה כאשר אדם מפסיק למדוד את חייו לפי כל החיים שהיה יכול לחיות, ומתחיל להשקיע בכל הלב בחיים שהוא באמת בחר לחיות.**

איזו אפשרות שלא בחרת גונבת תשומת לב והכרת הטוב מן החיים שאתה כן חי?