אפשר לאבד תפקיד, בלי לאבד את הקדושה
הבכורות איבדו את עבודת הקודש לאחר חטא העגל, אבל לא איבדו את מעמדם המיוחד. יש כאן יסוד גדול לתשובה: טעות יכולה לשנות מסלול ואפילו לגבות מחיר, אבל היא אינה רשאית להפוך לפסק דין על עצם ערכו של האדם.
מה עדיין קדוש וחי בך, גם אם תפקיד או הזדמנות מסוימים כבר אבדו?
להעמקה
יש עובדה בפדיון הבן שכמעט איננו חושבים עליה: מלכתחילה הבכורות לא נועדו רק להיות קדושים וטעונים פדיון. הם נשאו את עבודת הקודש. המשנה אומרת: "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות" (משנה, זבחים יד, ד).
אחרי חטא העגל השתנה המסלול. רש"י מבאר על הפסוק "ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור" שהעבודה הייתה בתחילה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, ואילו בני לוי שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם (רש"י, במדבר ג, יב).
יש כאן שאלה אנושית קשה: מה קורה כאשר אדם מאבד תפקיד שהיה יכול להיות שלו? אנשים מסתכלים לאחור ואומרים: יכולתי להיות אבא אחר, בן אחר, תלמיד חכם יותר, אדם שהשתמש אחרת בכוחות שקיבל. לפעמים החלטה אחת באמת משנה מסלול, ויש דברים שלא חוזרים בדיוק לצורתם הראשונה.
אבל מכאן אסור להסיק שאם איבדתי תפקיד, איבדתי גם את הערך שלי. הבכורות איבדו את עבודת המקדש, אבל לא נעלמו מן התורה. התורה עדיין אומרת: "אך פדה תפדה את בכור האדם" (במדבר יח, טו). הבכור נשאר בכור ונשאר בעל מעמד מיוחד.
זה יסוד גדול בתשובה. יש טעויות שיש להן מחיר. היהדות אינה מבטיחה שכל הזדמנות תחזור או שכל תוצאה תימחק. אבל היא גם אינה נותנת לעבר רשות למחוק את האדם עצמו. אדם יכול להיכשל ועדיין להישאר בעל נשמה, יכולת בחירה ואפשרות לבנות את הצעד הבא.
הרמב"ם כותב על בעל תשובה: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה", ומוסיף שאמש היה רחוק והיום הוא "אהוב ונחמד קרוב וידיד" (משנה תורה, הלכות תשובה ז, ו). התשובה אינה רק מחיקת סעיף בחשבון. היא בונה מחדש את מערכת היחסים.
החטא לוחש: כבר אינך מי שיכולת להיות. התשובה אומרת: ייתכן שאיבדת משהו, אולי אפילו דבר יקר, אבל אתה עצמך עדיין לא אבוד.
פדיון הבן מחזיק יחד שתי אמיתות: יש שליחות שאבדה, ויש קדושה שנשארה. לכן השאלה החשובה איננה רק "מה איבדתי?", אלא גם "מה עדיין קדוש בי למרות מה שאיבדתי, ומה אפשר לעשות איתו עכשיו?"
אדם עלול לבזבז את כל חייו על אבל על מה שכבר איננו, ובינתיים להחמיץ את מה שעוד נמצא בידיו. אפשר לאבד מקום שהיה שלך, ועדיין לא לאבד את מי שאתה. הקב"ה אינו מבקש מאיתנו למחוק את העבר; הוא מבקש שלא ניתן לעבר למחוק אותנו.
המאמר הוא חלק מסדרת הספרים "רגע אחד של מחשבה", העתידה לצאת בקרוב.