למה המצווה היא להיכנס לסוכה עם כל הגוף?

יש מצוות שמקיימים ביד. יש בפה. יש באוזן. אבל לסוכה נכנסים. אוכלים בה, שותים בה, לומדים בה, משוחחים בה וחיים בתוכה. המשנה אומרת: **"כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי"** (משנה, סוכה ב, ט). יש כאן רעיון עצום אחרי יום הכיפורים. הקדושה אינה אמורה להישאר רק בראש. אנחנו לפעמים מחלקים את החיים ל"רוחני" ו"רגיל": בית הכנסת רוחני, ארוחת ערב רגילה. תפילה קדושה, שיחה עם הילד חולין. ואז מגיעה הסוכה ואומרת: תכניס פנימה גם את הצלחת. גם השינה, השיחה והמשפחה יכולות להיכנס למרחב של מצווה. זו אולי אחת הבשורות הגדולות של סוכות: הקב"ה אינו מבקש רק את השעות שבהן אנחנו מתפללים אליו. הוא רוצה להיכנס אל החיים עצמם.

**אחרי יום הכיפורים איננו נדרשים לברוח מן העולם כדי לשמור על הקדושה. אנחנו נדרשים לעשות דבר קשה הרבה יותר: להכניס את הקדושה אל המקום שבו אנחנו אוכלים, מדברים, צוחקים ופשוט חיים.**

איזה חלק "רגיל" ביום שלך יכול להפוך למקום של עבודת ה'?