מה נשאר מיום הכיפורים כשמישהו שופך משהו על השולחן בסוכה?

קל לדבר על מידות בבית הכנסת. ואז מגיע חג. כולם בבית. צפוף. חם. מישהו מאחר. ילד מתלונן. משהו נשפך. האוכל לא יצא בזמן. ושם מגיע יום הכיפורים למבחן. לא ב"על חטא". במשפט הראשון שנאמר עכשיו. סוכות מכניס את הקדושה אל משפחה אמיתית, לא אל תמונה מושלמת. **"בסכת תשבו שבעת ימים"** (ויקרא כג, מב). לא לבקר בסוכה. לשבת בה. לחיות בה. חיים משותפים מייצרים חיכוך. ולכן אולי אחת העבודות הגדולות של החג אינה רק ארבעת המינים והסכך, אלא איזה אדם נכנס איתנו לסוכה. האם זה אותו אדם שהבטיח בנעילה להיות סבלני יותר?

**אפשר לצאת מיום הכיפורים נקיים מאוד ולהכתים הכול במשפט אחד ליד שולחן החג. ואפשר להפוך צלחת שנשפכה לרגע קדוש, אם נבחר להגיב אחרת מכפי שהגבנו בשנה שעברה.**

איזה חיכוך משפחתי קטן יכול להפוך להזדמנות הראשונה שלך להגיב אחרת השנה?